אנחנו ילדי התקופה, התקופה היא פוליטית (ויסלבה שימבורסקה) מה לעזאזל רוצות הקבוצות משני צדי הקרע, מדוע כל נושא – החל מפדיון שבויים וכלה בטקסים ממלכתיים - הופך למחלוקת יצרית, ואיך אפשר - לאור ההיסטוריה רוויית השסעים - לייחל לתיקון
תאריך עליית הפרק לאוויר: 16/09/2024.
[חסות]
[מוזיקת פתיחה]
ירון: [מקריא]
"אֲנַחְנוּ יַלְדֵי הַתְּקוּפָה,
הַתְּקוּפָה הִיא פּוֹלִיטִית.
כָּל הַמַּעֲשִׂים הַיּוֹמְיוֹמִיִּים
אוֹ הַלֵּילִיִּים שֶׁלְּךָ, שֶׁלָּנוּ, שֶׁלָּכֶם
הֵם מַעֲשִׂים פּוֹלִיטִיִּים.
תִּרְצֶה אוֹ לֹא תִּרְצֶה,
לַגֶּנִים שֶׁלְּךָ עָבָר פּוֹלִיטִי,
לָעוֹר גָּוֶן פּוֹלִיטִי,
לָעֵינַיִם הֶבֵּט פּוֹלִיטִי.
כָּךְ אוֹ אַחֶרֶת
לְכָל דְּבָרֶיךָ הִדְהוּד,
לְכָל שְׁתִיקוֹתֶיךָ הִשְׁתַּמְּעוּת
פּוֹלִיטִיִּים.
אַף בְּלֶכְתְּךָ בִּסְבַךְ הַיַּעַר
אַתָּה צוֹעֵד צְעָדִים פּוֹלִיטִיִּים
עַל קַרְקַע פּוֹלִיטִית.
גַּם שִׁירִים לֹא פּוֹלִיטִיִּים הֵם פּוֹלִיטִיִּים,
וּבַמְּרוֹמִים מֵאִיר יָרֵחַ,
זֶה מִכְּבָר לֹא-יְרֵחִי.
לִהְיוֹת אוֹ לֹא לִהְיוֹת, זוֹ הַשְּׁאֵלָה.
אֵיזוֹ שְׁאֵלָה, חַבִּיבִּי. הָשֵׁב בַּהֲקַלָּה.
שְׁאֵלָה פּוֹלִיטִית.
אֵינְךָ חַיָּב לִהְיוֹת בֶּן-אֱנוֹשׁ
כְּדֵי לִהְיוֹת בַּעַל מַשְׁמָעוּת פּוֹלִיטִית.
דַּי בְּכָךְ שֶׁתִּהְיֶה נֵפְטְ גָּלְמִי,
מִסְפּוֹא מְרֻכָּז, חֹמֶר גֶּלֶם מְמֻחְזָר.
אוֹ אַף שֻׁלְחַן יְשִׁיבוֹת, שֶׁעַל צוּרָתוֹ
הִתְוַכְּחוּ חֳדָשִׁים אֲרֻכִּים:
מִסָּבִיב לְאֵיזֶה שֻׁלְחָן יֵשׁ לָשֵׂאת-וְלָתֵת
עַל-אוֹדוֹת חַיִּים וּמָוֶת, עָגֹל אוֹ מְרֻבָּע.
בֵּינְתַיִם אֲנָשִׁים נֶהֶרְגוּ,
חַיּוֹת גָּוְעוּ,
בָּתִּים עָלוּ בַּלֶּהָבוֹת
וְשָׂדוֹת צָמְחוּ פֶּרֶא
כְּמוֹ בִּתְקוּפוֹת קֶדֶם
פָּחוֹת פּוֹלִיטִיּוֹת."
[מוזיקת רקע]
דניאלה: הכל פוליטי, מסבירה ויסלבה שימבורסקה, בשיר היפה שנקרא "ילדי התקופה". הוא תמיד נכון השיר, ובאמת הכל פוליטי, אבל נדמה לי שמה שקורה עכשיו במדינה שלנו, זה שהפוליטיקה היחידה שיש, באמת, זה "כן ביבי", "לא ביבי". אז ראשית, הייתי רוצה שתנסה לנסח לי, איך היית מחלק את שתי הקבוצות. את מלחמת האחים הזאת שמדברים עליה, מי עומד משני עבריה? איך היית מגדיר אותם? זה הרי לא ימין-שמאל, זה כבר לא מזרחים-אשכנזים. מה הם? לדעתך.
ירון: התשובה היא קשה, אני כלל לא בטוח בה, אבל, נדמה לי שמגלם את התשובה, באופן תיאטרלי, בוטה.
דניאלה: כן.
ירון: השר דודי אמסלם. בנאום שלו בכנסת, בזמן ההפגנה הראשונה נגד ההפ… ההפיכה המשטרית, כשהוא דיבר על "האורות הבוהקים", הוא לא השתמש בביטוי "בוהקים", של שעוני הרולקס של המפגינים [דניאלה מהמהמת בהבנה], ואז הוא המשיך ודיבר על כך שהוא בן להורים, או הוא מייצג, את אלה שעבדו בשירותם של המפגינים: הגננים, עוזרות הבית וכדומה. כלומר, במונחים אחרים - הפרולטריון. ואילו גזע האדונים, הוא זה שאה… מפגין בלילה. [דניאלה מהמהמת בהבנה] באותו זמן שהוא נפנף בידיו, הוא מנפנף בידיו, הוא אממ… על ידו השמאלית היה…
דניאלה: [בגיחוך] שעון…
ירון: שעון רולקס.
דניאלה: כן.
ירון: אחר כך הוא הסביר, הוא תפס את השגיאה הגדולה שהוא עשה.
דניאלה: כן.
ירון: הנפנוף המיותר הזה, שזה הוא ירש את זה מאחיו. וזה בעצם רולקס של זיכרון משפחתי, אבל מניין היה לאח שעון רולקס?
דניאלה: כן.
ירון: את זה הוא לא המשיך והסביר.
דניאלה: כן.
ירון: אבל, אני, אני מתכוון לכך שבנאום הזה, בסגנון שלו, וגם בשפת הגוף, היה… כל כעס הנרדפות [דניאלה מהמהמת בהבנה], המרירות, הזעם, על משהו מדכא, משהו מצמית. אני נזכר ב… אנקדוטה שמרבים לספר אותה בהקשרים האלה, שכאשר נפלה הבסטיליה, שהמון העם הצרפתי, ה"סנקילוט".
דניאלה: כן.
ירון: "חסרי האברקיים" או "חסרי המכנסיים", הח… החריב את ה… בסטיליה, השמועה הגיעה לחצר המלוכה, לחצרו של לואי ה-16, ומפיו של הדוכס רושפוקו. והמלך שאל אותו: "האם זה מרי?"
דניאלה: אה-הא.
ירון: אז, הדוכס ענה לו: "לא, אדוני המלך, זו מהפכה". עכשיו, השאלה, מה צמח מהמהפכה הזאת? בין השאר, רובספייר, והגיליוטינה ועריפת ראשים, ובסופו של דבר נפוליאון בונפרטה, שאנחנו גם חייבים לו הרבה, למשל את מתן החירויות…
דניאלה: רק נמקם את זה בזמן.
ירון: ליהודים.
דניאלה: זה 1789.
ירון: נכון.
דניאלה: כן.
ירון: 14 ביולי, ואז נהרסת הבסטיליה. מזה צומחת דיקטטורה איומה, מְזַת-דמים, אבל שינוי מוחלט של לוח השנה, למשל [דניאלה מהמהמת בהבנה]. השמות של החודשים, השמות של הימים וכולי. לכל דבר יש משמעות חדשה. זאת אומרת, זה סימן, להתחיל בספירה חדשה.
דניאלה: אוקיי.
ירון: ו… ההבדל הוא בין מי שמייחל היום לספירה חדשה, וזה אותה קבוצה שאת חושבת שאנחנו שייכים אליה, נניח, אנחנו המפגינים, לבין השמרנות החדשה. והשמרנות החדשה היא שמרנות שמבוססת הרבה מאוד על זהות - זהות אתנית, זהות דתית, וכדומה. זה איגוד של בעלי זהויות, שתובעים את זכותם להבלטת זהותם הייחודית.
דניאלה: אבא, אני רוצה פשוט…
ירון: את שואלת מה הם רוצים?
דניאלה: אני רוצה להתקדם. מה הם רוצים? אתה… נורא…
ירון: הם רוצים…
דניאלה: נורא אנחנו מתרכזים באפיונים סוציולוגיים, ואני רוצה להבין, מה עומד, מה עומד בבסיס ה… האמונה שלהם?
ירון: אז כל אחד…
דניאלה: מה עומד, איזה דגל הם נושאים…?
ירון: אבל את לא מוכנה…
דניאלה: ואיזה דגל הצד השני נושאים?
ירון: הדגל…
דניאלה: נושא.
ירון: הדגל הוא…
דניאלה: כן?
ירון: הוא לשנות.
דניאלה: לשנות?
ירון: או לערער.
דניאלה: אוקיי.
ירון: או לכפור במה שקיים. עכשיו כל אחד…
דניאלה: לא, לא, לא דת? עליונות יהודית ו…
ירון: אז רגע, אני מנסה להסביר ואת משסעת אותי, אני מנסה… אני אומר לך, זה קואליציה…
דניאלה: זה לא נורא שאני משסעת אותך, אנחנו… אני רוצה להתקדם.
ירון: זו קואליציה…
דניאלה: כן?
ירון: של מרירים.
דניאלה: אוקיי.
ירון: כל אחד מריר מסוגו. יש כאלה, וזה הקנאים הדתיים, המסורתיים, כלומר החרדים. הם רוצים מדינה דתית שתחסה ב… אלוהים. אלוהים יגן עליהם, מפני שהם יתפללו יפה והרבה וישמרו על תורתו. וזה כבר 13% מהאוכלוסייה, וזה מתבשר שתוך 20 שנה יהיה 20% או 30% מהאוכלוסייה. יש להם, מי שהם גם מתנגדיהם וגם בעלי בריתם, זה הד… הציונות הדתית המשיחית. אלה אנשים שהם פונדמנטליסטים ביסודם ו… זאת אומרת הם רוצים לחזור "חדש ימינו כקדם", במובן הזה שאנחנו נניף את חרבינו על הגויים, אנחנו נרחיב את ממלכתינו, את הדוכסות שלנו, אנחנו נשליט, נשליט את משפטינו, הם משפטים הלכיים. אם אנחנו שומעים לרבני הקו, כמו הרב טאו.
דניאלה: כן.
ירון: צריך להיות פה שלטון תיאוקרטי, שלטון דמים, בעצם, דמוקרטי.
דניאלה: אבל בכל זאת, אבא, הקבוצה הכי גדולה…
ירון: ואחר כך, אחר כך הבן גבירים…
דניאלה: בתוך המחנה הזה…
ירון: בתוך הבן גבירים. הגבירים הם מייצגים מצד אחד, אוכלוסייה שהיא קרובה גם לסוג הראשון, הם הכל מעורבב שם, אבל אוכלוסייה בעיקר כועסת. אוכלוסייה רוטנת, אוכלוסייה שלא מרוצה מהמצב הקיים. היא לא מרוצה מבית המשפט, היא לא מרוצה מתפקודה של המשטרה, היא לא מרוצה משלטונם של המשפטנים, היא לא מרוצה מהחינוך, היא לא מרוצה מדבר. היא קבוצת ה"לא-מרוצים".
דניאלה: כן.
ירון: עכשיו, מה המרוצים האלה כן רוצים?
דניאלה: כן.
ירון: אינני יודע. חלק מהם, הם מאוד מוגדרים. הם כותבים על זה, מסבירים את עצמם, וחלק אחר, שהוא, אולי, החלק הגדול, אינני יודע מה הוא רוצה, הוא רוצה את ה-לא. מהו ה-כן? זה לא מוגדר. מה רוצה בן גביר? בן גביר רוצה "לא". מה הוא רוצה?
דניאלה: מה זאת אומרת? הוא רוצה… [מושכת את ההברה האחרונה]
ירון: מה? הוא לא, הוא לא רוצה.
דניאלה: הוא רוצה לכבוש את כל ה…
ירון: כן, הוא רוצה כוח.
דניאלה: רוצה כוח, כן.
ירון: אז אפשר להגדיר את זה כמאבק בין אליטות.
דניאלה: אבל בכל זאת הקבוצה…
ירון: או מאבק בין קבוצות.
דניאלה: אבל אבא, בכל זאת הקבוצה הגדולה, בתוך המחנה, נגיד יש היום שני מחנות. אני רואה את זה מאוד פשוט בקפלן, זה אלה עומדים מול אלה. זה שני מחנות. בתוכם יש באמת המון סוגים שהרחבת קצת עליהם. אבל בכל זאת, המחנה הכי גדול בתוך המחנה שקידם את המהפכה, המהפכה המשטרית ורוצה אה… בהמשך המלחמה ומונע הסכם, זה "רק ביבי", זה הליכודניקים, זה המחנה הגדול ביותר, בתוכם.
ירון: אני, אני חושב שאנחנו עושים לנו עבודה קלה, וכל אלה ש… מש… ששונאים את ביבי שנאת מוות, מניחים שביבי הוא העניין [דניאלה מהמהמת בהבנה]. אני לא חושב שביבי העניין. ביבי הוא מתנשא על גבי העניין. ביבי מתנשא, ביבי מנצל את העניין, אבל ביבי הוא לא העניין.
דניאלה: כן.
ירון: וגם כאשר ביבי לא יהיה, הבעיה לא תיפתר, והפילוג לא ייפתר.
דניאלה: כן.
ירון: אממ… זה, אני חושב ש… מי שקובע ש… הבעיה היא להיפטר מביבי, יכול להיות שזה פתרון לשעתו.
דניאלה: כן.
ירון: פתרון זמני.
דניאלה: כן.
ירון: אבל הבעיות המרכזיות של החברה הישראלית…
דניאלה: יישארו, אני מסכימה.
ירון: לא תיפתרנה, כאשר ביבי לא יהיה ראש הממשלה.
דניאלה: אני מסכימה. אני רוצה טיפה לזוז הצידה, מהעניין הכבד הזה, ולדבר קצת על - מה מגיע עם החלוקה הזו. כי, יחד עם הדבר שאולי הם פרדיגמות מדיניות, או חזונות, מגיע סט שלם של ביטויים תרבותיים, שאני לא מצליחה להבין אותו. אני לא מצליחה להבין למה נושאים כמו משבר האקלים, למשל, שלכאורה אין להם שום גוון פוליטי. או למה טקסים ממלכתיים, שכולם אוהבים אותם. או למה אפילו נושא של כלבים, מי מחזיק בבית כלבים גזעיים [נאמר בגיחוך קל], ומי הולך לאסוף כלבים מצער בעלי חיים, הוא עניין שמתחלק ממש לשני מחנות. אפילו מקומות בילוי, מי נוסע לשם ומי נוסע לשם. אפילו עניין כמו הגז, אוקיי? ישראל מצאה גז, נכון? אנחנו מעצמת גז, אנחנו מייצאים גז. אתה… אני יכולה להגיד לך, על פי היחס לגז, מי חושב שזה עניין מזהם, שישראל תשלם עליו ביוקר, ומי חושב שזה דבר מדהים, ושביבי הוא מלך. זה כאילו, אתה ממש יכול לפלג את הגז לשניים, הכול מתחלק לשניים.
ירון: כן.
דניאלה: אתה מצליח להבין את הדבר הפסיכי הזה?
ירון: אני לא מתיימר להבין משהו. אין לי תשובה טובה, אני מודה בזה. אם את מבקשת נחמה, אני יכול לנשק אותך, אבל אני לא בטוח שאני יכול לתת תשובות טובות בעניין הזה. אני אעשה גישוש. למשל, מה שמשותף לסוג ה… נֹאמר ה… לסוג שקרוי ימני, יהיה נטייה לכפור במדע.
דניאלה: נכון.
ירון: או במוסכם. הכפירה בע… בעמדתם של מדעני האקלים, שטוענים שאנחנו מביאים עלינו אסון.
דניאלה: נכון.
ירון: היא כפירה…
דניאלה: דרך אגב, או בכלל מומחים, זאת אומרת, אין הערכה רבה למומחים.
ירון: נכון.
דניאלה: גם למומחי מלחמה, אגב.
ירון: נכון, אז זה כולל, למשל, כפירה במדענים שקבעו ש…
דניאלה: העולם…
ירון: יש להתחסן בפני קורונה.
דניאלה: כן, נכון.
ירון: אז גם כן, זה ימין. זה כפירה בעצם ב… ב… בקביעותיהם.
דניאלה: נכון, למרות שזה גם, זה גם… זה גם בפרדס חנה יש כאלה, זאת אומרת, יש עוד סוג… [צוחקת] הכפירה…
ירון: הם לא סוג אחר, הם סוג של בורים.
דניאלה: [צוחקת] נכון, אבל אתה תמצא אותם בשמאל.
ירון: אתה…
דניאלה: כן.
ירון: השמאל, השמאל הזה שכופר בכלל.
דניאלה: כן, כן.
ירון: זה מן שמאל כזה שאומר: "בואו נחזור ליער, בואו נלקט פטריות". יש כאלה.
דניאלה: כן.
ירון: זה דבר אחד, הכפירה בסמכות.
דניאלה: כן.
ירון: כל סמכות.
דניאלה: נכון.
ירון: כולל גם סמכות מדעית, סמכות שלטונית, כפי שאנחנו כופרים במדענים, אנחנו כופרים במשפטנים. זה נדמה לי מכנה משותף אחד.
דניאלה: אני יכולה להוסיף עוד משהו רק למשבר האקלים, שאני חושבת שמשבר האקלים, בגלל שהוא משבר לא לאומי, והוא לא מוגדר בגבולות, הוא הרבה יותר קשה לאנשים שיש להם תחושה "עדרית" ל…
ירון: זה טוב, זה טוב מה שאת אומרת. ייתכן מאוד שגם לעניין הזה יש קשר.
דניאלה: כן.
ירון: נכון.
דניאלה: אתה מתבקש להסתכל על העולם כולו באופן הרבה יותר רחב, ולאנשים עם תחושת לאומיות מאוד חזקה, הם, הם לא אוהבים את ה…
ירון: יפה.
דניאלה: כולנו, כולנו…
ירון: ואחר כך אני חושב שאיזשהו קשר…
דניאלה: אוקיי.
ירון: אם לא לדתיות ממוסדת, לפחות בעמדה, לא ייתכן שאין שם מישהו שקובע. המישהו הזה הוא אלוהים או קומקום מעופף. אבל משהו יש לו.
ירון ודניאלה: או ביבי.
ירון: או ביבי, כן?
דניאלה: או ביבי.
ירון: הם, זה, גם העניין הזה. עכשיו, גם לביבי עצמו, שבעבר הוא היה אדם בעל עמדות, יכולתָ לומר מניין ומאיזו אסכולה הוא בא.
דניאלה: כן.
ירון: מהאסכולה האמריקאית של ה-MIT, של הרפובליקאיות, נגיד, אבל קידוש החוקה, למשל.
דניאלה: כן.
ירון: גם ביבי עצמו, הפך למין פורע כזה. המניעים שלו הם מניעים יצריים לחלוטין.
דניאלה: נכון. הנאומים שלו מאוד מאוד השתנו. אגב, הוא התחיל, הוא התחיל, קודם כל, הוא צולם עם טלית ועם כיפה, והוא מצטלם המון עכשיו. והוא גם… לא מפסיק להגיד את המילה "אמונה" ו"בעזרת השם", שזה חדש. זה היה נורא נורא אמריקאי, אתה יודע, הם תמיד ה… והוא ממש, ממש, ממש…
ירון: הוא הופך לטראמפ.
דניאלה: הוא הופך ל… לטראמפיסט.
ירון: למרבה אכזבתי, כי אני חיבבתי אותו אני מוכרח לומר, היינו אפילו קצת בידידות.
דניאלה: כן. [צוחקת]
ירון: ו…
דניאלה: ולא…
ירון: על כך מייסרים אותי במשפחה.
דניאלה: מיכל.
ירון: מיכל, בת זוגי, כן.
דניאלה: אני אוהבת את האופי הפרוע שלך, שמסוגל להתנגד אפילו לדבר כזה [ירון צוחק]. להגיד: "לא, הוא דווקא, הוא דווקא נחמד". אבל עבר לך, אני חושבת, נכון? אז רגע, אבא, אז אולי תגיד עוד משפט אחד, בכלל על חלוקה לשניים [ירון צוחק]. למה כל הזמן אנחנו חייבים להתחלק לשניים?
ירון: כשאני לא יודע מה לומר, משהו מוחלט, אני פורש לסיפורים.
דניאלה: כן.
ירון: אז גם בעניין זה, יש לי סיפור.
דניאלה: אוקיי.
ירון: לפני עשרות שנים, כשהייתי צריך לפרנס את משפחתי הגדולה, עשיתי הרבה חלטורות. בין השאר כתבתי איזה מחזה לחברת אגד. אגד היה אז קואופרטיב תחבורה ענקי, וזה הייתה אימפריה, זה הייתה רפובליקה שלמה. היו להם נופשונים משלהם, וביטוח רפואי משלהם. להיות בעל מניה באגד היה עניין גדול.
דניאלה: ב-רור! ברור.
ירון: עניין גדול.
דניאלה: חולצות, גאוות יחידה.
ירון: גאוות יחידה, אל תשאלי. והם פעם עשו כנס עצום לרגל 20 או 30 או 40 שנה לרג… לייסודה של אגד, והם הזמינו אותי לכתוב מסכת ענקית.
דניאלה: כן.
ירון: אל תשאלי מה היה שם.
דניאלה: כן.
ירון: היו שם עשרות מכוניות ויריות [דניאלה צוחקת], והיסטוריה של… של הציונות כרוכה באגד. תוך כדי…
דניאלה: הבנתי, אייל גולן לא הופיע שם?
ירון: לא היה, הוא עוד לא נולד אז.
דניאלה: אוקיי.
ירון: אז, אז עכשיו, תוך כדי כך למדתי את ההיסטוריה של האגד ואת הפוליטיקה של אגד, והסתבר לי שיש שתי מפלגות באגד. ושאלתי, או ניסיתי להבין, מדוע באגד יש שתי מפלגות. מדוע האלה בעד המצביע הזה, והאלה בעד הראש הממשלה הזה.
דניאלה: כן.
ירון: לא הצלחתי להבין. אחד הניחושים היה, שזה קשור באזורים. נגיד, נהגי רחובות הם בעד מפלגה אחת, ונהגי, אני יודע? עין שמר, הם בעד מפלגה שנייה. אני לא יודע. כבר אז חשבתי: "למה כל דבר צריך להתחלק לשניים?" זאת אומרת, ברור שאם יש קבוצה אנושית…
דניאלה: כן.
ירון: תוך זמן מה, יהיו בה שתי מפלגות. ואחת ההשערות שלי, אני אוהב מאוד… סוציופוליטיקה.
דניאלה: כן.
ירון: יש לי מן סטייה כזאת.
דניאלה: כן.
ירון: יש לי נטייה לסוציופוליטיקה. ואני חושב שהפיצול נקבע במידה רבה על ידי הטבע, זה מורשה ביולוגית. אנחנו צריכים להיות שניים, כדי לקדם את האנושות או את הקבוצה שלנו. אם לא תהיה יריבות, אנחנו לא נשחיז את סכינינו, סכין בסכין. אנחנו זקוקים לכבד את המחשבה.
דניאלה: זה יפה.
ירון: אז כל דבר הוא יִינג ויֵינג. [כך במקור]
דניאלה: זה יפה. אני…
ירון: כן? אז אותו דבר, אתה צריך שניים כדי להתקדם. תראי, אין, אין… מראשית הציונות. יש לך מחלוק… אוגנדה למשל, שתי קבוצות בעד ונגד. אחר כך הימין והשמאל בתוך הציונות החדשה.
דניאלה: השילומים, השילומים.
ירון: הו משבר השילומים למשל, ששם הייתה קואליציה מאוד מאוד מעניינת, דרך אגב. גם הימין, "החירותיניקי", וגם השמאל של "השומר הצעיר", שניהם התנגדו. כל אחד מסיבה אחרת, דרך אגב. אחד מתוך גאווה לאומית, לא לקבל, לא להיות קבצנים, ולנקום בגרמניה…
דניאלה: כן.
ירון: עד קץ… עד הנצח. והשני, בגלל שגרמניה הפדראלית, הגרמניה הזאת, הידידה שלנו, היא חברה של אמריקה.
דניאלה: כן.
ירון: ו"השומר הצעיר" באותה תקופה היה חבר של רוסיה.
דניאלה: כן.
ירון: הסובייטית וכולי.
דניאלה: כן. זה היה…
ירון: בלי סוף…
דניאלה: זה היה כואב, ויצרי ובלתי נסבל?
ירון: נורא, נורא.
דניאלה: כן?
ירון: החלוקה בקיבוצים שבאמצע חדר האוכל של עין חרוד הקימו גדר, ומשפחות התפרקו.
דניאלה: הו, אל הדברים האלה אני מתכוונת.
ירון: אה, אז בוודאי, יש בלי סוף כל הזמן. וגם עכשיו, גם עכשיו.
דניאלה: אה… החתירה היא לנסות…
ירון: את יכולה להתנחם, ולומר לאט לאט זה…
דניאלה: בדיוק! אני מנסה, אני מנסה לסיים בנימה אופטימית, שהנה, ראו את השברים שעברנו, וגם את הדבר הנורא הזה נעבור. הבנת? זה מה שניסיתי לעשות. טוב, אז אנחנו נסיים כאן, וחשבתי שנסיים בשירו היפה של חיים גורי, מתוך הספר "אל המקום האחר: שירים אחרונים", שנקרא "בוא קצת שקט". שם מבטיח המשורר שעוד יהיה טוב.
ירון: שנמות.
דניאלה: לא [מגחכת], לא, לא, לא, לא. זה ברוח האופטימיות.
ירון: כן.
דניאלה: השורה על סוף התוכנית. שעוד יהיה טוב ושמאמין… ומי שמאמין למשוררים, אה… אני מקווה שימצא בכך נחמה.
תודה לכם ולכן, תודה אבא, תודה למאיה קוסובר העורכת שלנו, חפשו אותנו ביישומונים הקרובים אליכם. אנחנו נתראה בפרק הבא. חיים גורי, "בוא קצת שקט".
[מוזיקת סיום]
ירון: [מקריא]
"בּוֹא קְצָת שֶׁקֶט, בּוֹא קְצָת שִׁעֲמוּם
מַגִּיעַ לְךָ,
הַכֹּל כָּל כָּךְ צוֹעֵק פֹּה, לֹא גָּמוּר.
מָה שְׁלוֹמְךָ?!
שׁוֹאֲלִים אוֹתִי בָּרְחוֹב
אֲנָשִׁים לְמִינֵיהֶם -
שְׁלוֹמִי כִּשְׁלוֹם עַמִּי,
אֲנִי מֵשִׁיב לָהֶם,
וְאָז פּוֹלְטִים הֵם אֲנָחָה קְצָרָה
כְּשֻׁתָּפִים לְעֵת צָרָה.
יִהְיֶה טוֹב! אֲנִי מַבְטִיחַ.
כְּאִישׁ סוֹדוֹ שֶׁל הַמָּשִׁיחַ."
[מוזיקה מסתיימת]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments