"אנחנו קובעים את הלשון כפוליטיקה ואת הפוליטיקה כלשון" (דוד אבידן). איך הפכה המילה מלחמה לתמרון, הנסיגה להתנתקות, החיילים לילדים והילדים – בתנאי שהם של האויב - לנערים. מה מעצבן את ירון בפוליטיקה של השפה (המניפולציה) ומה מעצבן את דניאלה בשימוש התכוף במילה "מתרגשים" (שאף אחד לא באמת מתרגש).
תאריך עליית הפרק לאוויר: 16/05/2024.
[חסות]
קריינית: אתן מאזינות ואתם מאזינים ל"כאן הסכתים", הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.
[מוזיקת פתיחה]
ירון: [מקריא]
"אנחנו קובעים את מנגנוני ההבנה שלך,
מכוננים את מנגנוני הקלט והפלט.
אין לנו כסף, אין לנו כוח, אין לנו שלטון.
על כל אלה ויתרנו לטובת היותנו הפוסקים הראשונים
והאחרונים בתחום הפוליטיקה של הלשון.
אנחנו קובעים את הפוליטיקה של הלשון ואת הלשון,
אנחנו קובעים את הלשון כפוליטיקה ואת הפוליטיקה כלשון.
אנחנו קובעים איך אתה תבין מצבי לחץ, מצבי רכות, מצבי הבנה,
מצבי שטות, מצבי גאולה בתחום הלשון והפוליטיקה של הלשון.
כי אנחנו הפוסקים הראשונים והאחרונים בתחום הפוליטיקה של הלשון".
דניאלה: תגיד אבא, אתה זוכר איך נקרא הפרק החמישי בסדרת הדוקו שעשית על הלשון העברית, "לונדון פינת בן יהודה", שהתחילה בשיחה שלך ושל מוטי קירשנבאום על מכבסת המילים?
ירון: לא, אני לא זוכר איך נקרא הפרק, לא… הפוליטיקה של הלשון?
דניאלה: "אנחנו הפוליטיקאים של הלשון".
ירון: כן, נכון.
דניאלה: וכנראה לקחת את הפרק הזה מתוך השיר הזה…
ירון: כן, בוודאי, בוודאי.
דניאלה: של דוד אבידן.
ירון: בוודאי.
דניאלה: שבית מתוכו קראנו עכשיו. אתה זוכר במה עסק הפרק?
ירון: כן, בוודאי, באופן שבו הצורך לעדן את הלשון הקרבית, את שפת הרצח, את שפת הכיבוש, את שפת העוצמה, ללשון שתלטף את אוזנו של האזרח.
דניאלה: ואני חושבת שהנושא הזה תמיד עניין אותך ולא רק בגלל הבלשנות, אלא בעיקר בגלל המניפולציה.
ירון: נכון.
דניאלה: נכון?
ירון: נכון!
דניאלה: אז…
ירון: אחת הדוגמאות הנפלאות זה ההתנתקות.
דניאלה: כן.
ירון: מגוש קטיף. הרי ארד, הפרסומאי שהיה בקבוצת ההוגים לצידו של שרון, הוא זה, או שותפו, אמר, זה כואב, הניתוח הזה, התקתם של עשרת אלפים איש מגוש קטיף, אותו מקום שבגין נשבע ששם הוא יקים את ביתו, או משהו כזה, ושרון אמר שכמוהו כירושלים, פחות או יותר, מבחינת חשיבותה, ועכשיו אנחנו מאלצים ששת אלפים, או עשרת אלפים, חמשת אלפים חקלאים מסורים…
דניאלה: כן.
ירון: …ליסוג מביתם, שקבענו שזה ארץ ישראל. איך עושים את זה? נו, אז אפשר לומר, אתה יכול לומר "גירוש", אתה יכול לומר "גלות"…
דניאלה: ה"התנתקות" זה נהדר.
ירון: אתה יכול לומר "נדידת אוכלוסין".
דניאלה: נכון.
ירון: אתה יכול לומר "הגירה".
דניאלה: כן.
ירון: אז בחרו ב"התנתקות".
דניאלה: כן.
ירון: כלומר, התנתקות זה משהו, זה כמו שאתה ניתק ממסטיק.
דניאלה: אבא, בוא נתקדם למלחמה הזו. המלחמה הנוכחית הביאה אל פתחינו עוד כמה מילים שהסבו את תשומת לבך ורציתי שנדבר עליהם.
ירון: בבקשה.
דניאלה: מה צד את לבך במלחמה הזו?
ירון: למשל המילה הזאת, אני מעולם לא שמעתי שמשתמשים במילה "תִּמְרוֹן" או "תִּמְרוּן".
דניאלה: תִּמְרוּן, כן.
ירון: כתחליף למלחמה.
[דניאלה מצחקקת]
ירון: עורכים תִּמְרוֹנִים כהכנה למלחמה, אבל מעולם תִּמְרוֹן לא היה המלחמה עצמה. ואז משום מה למלחמה הזאת קוראים תִּמְרוֹן, אני לא יודע למה תִּמְרוֹן. מפני שעד עכשיו, למלחמות אהבו לקרוא "מבצע". כי אנחנו לא יוצאים למלחמה, אנחנו יוצאים למבצע. סיני, זה היה מבצע.
דניאלה: כן.
ירון: המלחמות בלבנון, זה היה מלחמת לבנון הראשונה והשנייה. בהתחלה קראו להן בשמות אחרים. ועכשיו לפתע…
דניאלה: מאיפה הגיעה המילה…
ירון: המלחמה, אולי מאז מלחמת השחרור, המלחמה העזה ביותר, הקטלנית ביותר, הגורלית ביותר, מסרבים לקרוא לה מלחמת עזה. אז קוראים לה תִּמְרוֹן, כן? עוד לא פתחנו ב… מה זה תִּמְרוֹן?
דניאלה: נכון.
ירון: תִּמְרוֹן זה קונץ, זה תעלול בתוך מלחמה.
דניאלה: נכון.
ירון: אבל זה לא מלחמה.
דניאלה: נכון, זה משהו שעושים עם אופנוע למטה.
ירון: הסיבה היא, כמובן, הסיבה היא כמובן לזור, לרכך. מלחמה זה קשה.
דניאלה: כן.
ירון: אז זה נכון ש…
דניאלה: תראה, גם כל התיאורים של מה שאנחנו עושים לאוכלוסייה האזרחית בעזה.
ירון: כן, "שיטוח" וכולי.
דניאלה: הם ממש מגוחכים. או "ניוד אוכלוסין", זאת אומרת, זה לא גירוש, זה ניוד.
ירון: כן.
דניאלה: כן, אנחנו מניידים. [מגחכת]
ירון: כמו חבילות.
דניאלה: כמו שלוקחים ב… כן, ניוד.
ירון: כמו חבילות, כן.
דניאלה: אז יש, באמת, יש המון.
ירון: אבל מעניין, הכוחות היצירתיים, תמיד, מי עומד מאחורי זה? מי הם הגאוני השיווק האלה? אני חושב שזה צומח באופן ספונטני. במקרה של ההתנתקות זה היה מוחות פרסום, פרסומאים.
דניאלה: כן.
ירון: אבל במקרה של תמרון, אני ממש לא יודע מה הכוונה. מי המציא את התעלול הזה? יכול להיות שזה צומח אורגנית, זה צומח מתוך…
דניאלה: כמו שירי עם. כמו שירי עם שאנחנו לא נדע מה המקור שלהם.
ירון: זה יכול להיות, או כמו נגיד…
דניאלה: כמו דרד'לה.
ירון: כן, כמו מפרום.
[דניאלה מצחקקת]
ירון: כן, זאת אומרת, העם מגדל… לא, זה לא ככה.
דניאלה: אבל אתה יודע, זה לא… השימוש בשפה הוא לא רק תלוי-הגדרת מילה יצירתית, אלא לפעמים זה יכול להיות גם עמעום, כן? או טשטוש בין מילים. חשבתי למשל על ההבדל שלא קיים יותר בין גופה לבין חייל צה"ל, כן? זאת אומרת, כשמדברים על החזרת שבויים מתייחסים לגופות, אף אחד לא אומר יותר את המילה גופות, אין יותר מתים.
ירון: נכון. מחזירים אותם.
דניאלה: מחזירים את הילדים. הם רק פשוט אינם, הילדים, כי הם מתים.
ירון: נכון.
דניאלה: וגם הדבר הזה, זה בסופו של דבר מנגנון לעיצוב תודעה.
ירון: בוודאי, בוודאי.
דניאלה: כן.
ירון: זה מתחיל מהורי הנספים שמסרבים באיזשהו מקום להכיר…
דניאלה: אותם אני מבינה לחלוטין.
ירון: לחלוטין.
דניאלה: בסדר? אין לי שום, אני לא רוצה להגיד מילה. אפשר להבין הכל.
ירון: כן, להחזיר…
דניאלה: אבל למה עיתונאים, רבאק, למה עיתונאים צריכים להשתמש בזה?
ירון: כי אנחנו חנפנים לקקני תחת, זה מה שאנחנו…
דניאלה: כן.
ירון: להחזיר את הילדים הביתה. מה זה להחזיר את הילדים הביתה? להחזיר פירורי בשר הביתה.
דניאלה: נכון, לגמרי.
ירון: זה האמת. לא מחזירים אותם הביתה, הם לא קיימים יותר, כן? ואז גם המחיר שלהם עולה. יש לזה גם מחיר במשאים ומתנים שאנחנו משלמים. כשאנחנו משלמים, מוכנים לשלם עבור גוויות לא פחות מאשר בעבור אנשים חיים.
דניאלה: כן.
ירון: וכמובן, זו שאלה מסוג אחר.
דניאלה: כן.
ירון: אז כן, בוודאי.
דניאלה: וגם שקרים, אתה יודע, זה גם המון המון שקרים, נגיד, "הניצחון המוחלט".
ירון: כן, זה כבר סוג אחר.
דניאלה: נכון, אבל הכול קשור להינדוס תודעה, ממש.
ירון: נכון. למשל, אם אתה הורג ילד בן 13 ערבי…
דניאלה: כן.
ירון: אז הוא נער.
דניאלה: לגמרי.
ירון: אם אתה הורג, נהרג, ילד בן 13 יהודי…
דניאלה: אם אנחנו שולחים…
ירון: אז נהרג ילד.
דניאלה: אבא, אם אנחנו שולחים חיילים שלנו, הם ילדים.
ירון: נכון. ילדינו, כן.
דניאלה: זה ילדינו. תמיד ילדינו, בנינו, הם אף פעם לא חיילים, הם ילדים.
ירון: אני לא התייחסתי אף פעם לבן הבכור שלך, קצין ביחידת קומנדו שלחם בעזה, כילד.
דניאלה: אני כן, אבל לי מותר. אני כן, לי מותר.
ירון: לך מותר מפני שהוא ילדך, אבל מיכאל איננו ילד.
דניאלה: כן. אני חושבת שמה שעומד בסופו של דבר לרועץ זה שאין כנות. כשיש בעצם פער בין המטרות, נכון, האמיתיות, לבין איך שמשווקים אותן, אתה פשוט מרגיש שעובדים עליך באיזשהו אופן. אתה כל הזמן מרגיש את השקר, ואני חושבת שהדבר הזה, למרות שיכול להיות שהוא מעצב תודעה, הוא גם מעצב חשדנות איומה. אנחנו באיזשהו אופן לא מצליחים להאמין לאף מילה שיוצאת לאף אחד מהפה.
ירון: אני חושב שהסכנה יותר גדולה, רוב האנשים כן מאמינים.
דניאלה: כן?
ירון: שאלמלא כן, מהנדסי התודעה לא היו משתמשים בתכסיסים האלה. הם יעילים ביותר, הם יעילים ביותר.
דניאלה: גם לטווח ארוך, אבא?
ירון: גם לטווח ארוך. אתה יכול להרעיל אומה ודברים כאלה קרו, קרו. האויב הוא קוף. אגב, עושים את זה גם הערבים. ברגע… למה המָשׂוֹשׂ הזה, השמחה הזאת של המתפרצים מתוך הרצועה, לטבוח ככה את תושבי הרצועה? מפני שאלה לא בני אדם, חברי הקיבוצים הם לא בני אדם. ובקוראן כתוב שהם קופים, שהם חיות, שהם מפלצות, ודאי. אז כאלה אפשר לאנוס, לקטוע להם איברים, לענות אותם, להרוס את בתיהם.
דניאלה: והפוך, אבא, כל תושבי עזה הם עמלקים.
ירון: ודאי, עמלקים זה בכלל עניין מאוד יפה.
דניאלה: אוקיי, אתה רוצה להרחיב?
ירון: כן, במילה אחת באמת.
דניאלה: אוקיי.
ירון: עמלקים כנראה זה עם שלא היה קיים מעולם. נצטווינו בתורה להשמיד אותם לחלוטין, זאת אומרת, גם את רכושם, את עדריהם.
דניאלה: את זכר, את זכר עמלק.
ירון: זכר עמלק.
דניאלה: כן, לכל הדורות, קדימה ואחורה.
ירון: כן, את ילדיהם, את טפם, את רכושם, את הכל וכולי. עכשיו, ליהדות במשך השנים הייתה בעיה עם הציווי הקטגורי הזה. מה אתה עושה עם זה? אז מתחילות פרשנויות. אז הפרשנות הרגילה זה אין עמלק יותר אז אין מה להשמיד.
דניאלה: נכון.
ירון: יצא ככה שדמוגרפית הם נעלמו, אז…
דניאלה: אני חושבת שהעמלק הופיע יחד עם הנאצים. זאת אומרת, זה הנאצים…
ירון: זה הופיע שוב, כן. אז הנאצים הם עמלקים, אז עמלק מה הוא? עמלק הוא סַמָּאֵל. הוא השטן.
דניאלה: כן.
ירון: הוא השטן שבליבנו, הוא השטן הפנימי. זה היצר הרע. עמלק זה כל הרוע שבעולם מול הטוּב האלוהי מתיישב…
דניאלה: זו תפיסה מאוד בינארית.
ירון: הסַמָּאֵל, כן.
דניאלה: גם תפיסה מאוד בינארית.
ירון: נכון, נכון, בדיוק.
דניאלה: יש טוב ויש רע.
ירון: עמלק, ועמלק…
דניאלה: רע מוחלט, טוב מוחלט.
ירון: עכשיו, יש ב… אצלנו, בתורת הסוד היהודית, יש המון מפלצות, המון מפלצות. יש אפילו שעיר אחד וכל מיני, עזאזל, כל מיני.
דניאלה: נכון.
ירון: נוראים. אנחנו לא מכירים אותם בדרך כלל, בעיקר בתרבות החילונית, אבל המון, גלריה ענקית של מפלצות. עמלק הוא שייך לאחת המפלצות האלה. עכשיו, כאשר אומר מנהיג ישראלי "הם עמלקים ועלינו להשמיד אותם"…
דניאלה: כן.
ירון: אז אם הוא אדם מפותח, אז הוא מבין שהוא מדבר על סמל, עלינו לה… אבל לא כולם מבינים את זה ככה. עד מהרה הופך הסמלי לקונקרטי.
דניאלה: לגמרי.
ירון: אם אתה אומר שהערבים הם עמלקים, ועמלקים יש להשמידם עד האחרון שבהם, אז אחר כך חיילים צעירים קופצים ורוקדים.
דניאלה: אבא, זה יותר מזה, אתה אומר "עמלק" כדי לכונן את השמדתם המלאה.
ירון: בדיוק.
דניאלה: זה לא שאתה, זה לא שאתה משתמש…
ירון: הסמלי…
דניאלה: אבל אני רוצה להתקדם…
ירון: הסמלי הופך לקונקרטי, וזה קורה גם המון… אם אני אומר לך, "דניאלה, אם את לא תעשי ככה וככה אני אפשוט לך את העור", אני אומר לך.
[דניאלה צוחקת]
ירון: הרי אני לא מתכוון לש… או כשהתורה אומרת…
דניאלה: כן, עד שזה הופך להיות כן.
ירון: או שאתה אומר, "חקקו את זה על לוח לבכם", אומר התנ"ך. אני מתכוון לקחת חרט ולחקוק את זה על הלב הרוטט שלך? לא.
דניאלה: בסוף כן.
ירון: אבל ברגע שאתה הופך מליצות או סמלים לקונקרטי, זה סכנה איומה.
דניאלה: כן. אוקיי. אני רוצה להתקדם קצת מעבר למלחמה ולדבר על הידלדלותה של השפה.
ירון: הבעיה היא שלא קוראים, ובמידה רבה השפה בכל העולם, הצרה היא בכל העולם, מידלדל המילון. בעברית יש כמה, עם הנטיות וכולי, יש כמה מאות אלפי, נגיד, צורות מילים, באנגלית כמובן מיליונים וכדומה, ואדם שאוהב לקרוא או קורא, ואפילו לא, אדם שיש לו חוש לשפה, משתמש בהרבה מאוד מילים שמגוונות את היכולת שלנו לדבר על רגש, לדבר על זיכרון.
דניאלה: אבא, לדייק, לדייק, אתה זקוק להרבה מאוד מילים כדי לדייק, הרי השפה עצמה היא נפרדת לחלוטין מהרגש. וכדי לדייק רגש אתה זקוק למגוון גדול, לפזר מולך פאזל עצום כדי להרכיב את המשפט שיצליח לדייק את מה שאתה רוצה לומר בצורה מיטבית. בשביל זה אתה זקוק לשפה עשירה.
ירון: נכון, נכון. אז זה כמובן מידלדל, היכולת של אנשים לעשות את זה. ובעצם, מה הנזק? הנזק העיקרי איננו שנפגמה היכולת שלנו לתמסורת פונקציונלית. אנחנו מבינים זה את זה, מבינים איש את רצונו של זולתנו, ללא קושי. אנחנו יכולים לפעול בתוך חברה מסובכת…
דניאלה: כן.
ירון: בתוך חברה שלכל אדם יש פונקציה בתוכה, ולתאם את הפעולות של המין האנושי בצורה יוצאת מן הכלל, גם עם מספר מילים יותר גרוע. מה קיפחנו, בלי שום ספק, על ידי דלדול השפה? את צד העונג שבה. שפה איננה רק מכשיר פונקציונלי היא גם בידור, היא גם הנאה, היא גם דרך להביע את רגשותינו. היא גם דרך לה…
דניאלה: אבל אני לא מסכימה איתך, כי אני חושבת שזה לא, זה לא… כן נפגמת היכולת שלנו להבין זה את זולתו של זה. אם כל הרגש למשל מסתכם במילה "פיפי", כדי לתאר צחוק [ירון צחוק] או, היום אנשים אומרים, כאילו, הם קוראים משהו מרגש אז הם כותבים "דמעות", כאילו, זה נגמר בדמעות. זה מבנה את עולם הרגש. יש קשר בין הדברים האלה.
ירון: זו טענה מעניינת.
דניאלה: יש עוד משהו שמוציא אותי מדעתי בשפה המדוברת העכשווית, זה שכל דבר הוא מרגש, בסדר?
ירון: הו, כן. [ממשיך לצחוק]
דניאלה: זאת אומרת, כולם לא מפסיקים להתרגש.
ירון: כן.
דניאלה: עכשיו, הריגוש הוא רחב שוליים, בסדר? אתה מתרגש כשאתה קורא פוסט, אתה מתרגש כשאתה מזמין מישהו להשקה המחורבנת שלך שאינני מעוניינת ללכת כי זה בשעה שבע והספר שלך לא מעניין אותי, אתה לא מעניין אותי, אין לך מה להתרגש, בעצם מה שאתה עושה זה מטרחן, כן? אתה מטרחן את הזמנתך לדעת. והכל הוא מרגש, הכל מרגש. אנשים לא מפסיקים להתרגש.
ירון: כן.
דניאלה: ואין הבדל יותר בין שמחה לשמחה, בין רגש לרגש. הכל מרגש.
ירון: אבל יכול להיות שאת תבואי, תיעני להזמנה, ומה שיקרה לך…
דניאלה: זה שפיפי. [מגחכת]
ירון: לא, תדהמי. תדהמה, תדהמה זה גם כן אחת המילים האלה שזולו לחלוטין.
דניאלה: מדהים. לא תדהמה - "מדאים" באלף, אבא. "מדאים" באלף.
ירון: מדהים, כן, זה כבר הלגלוג על זה.
דניאלה: כן.
ירון: נגיד, כדי לאשש, לחזק את דברייך, אני חיפשתי ברשת אישושים לקובלנה שלך כלפי סוחרים מתרגשים.
דניאלה: כן.
ירון: ומצאתי אחד, למשל, מי שמחזיק את עצמו מומחה לשיווק, מארגן כנס שנועד לטוויית קשרים.
דניאלה: כן.
ירון: Networking באנגלית.
דניאלה: כן, כן.
ירון: הכנס נקרא "מתרגשים בעסקים". "סטודיו לעיצוב אתרים מציג חמש דרכים לרגש את המשתמש…"
דניאלה: וואו.
ירון: "חנות פרחים בירושלים מודיעה כי מתרגשים לקראת זה…"
דניאלה: נכון.
ירון: "מפעל לגבינות בגליל מודיע - מתרגשים לשתף…"
דניאלה: לא מפסיקים להתרגש.
ירון: "…מתרגשים לשתף שהחלה עונת הייצור, 1924…"
דניאלה: ממש.
ירון: "…נדרשים עובדים". והכי טוב, מצאתי מודעה בלשון זו: "עוד 16 יום לכנס השנתי של לשכת המבקרים הפנימיים. מתרגשים! סימן קריאה, והתרגשות מעלה הילוך".
דניאלה: [מגחכת] וואו.
ירון: את מסוגלת להעלות בדעתך מה גורם להתרגשות לקראת כנס המבקרים הפנימיים, ועל מה לא מתרגשים כלל? למשל כותרת ב-Ynet בישראל: "לא מתרגשים מההצהרות של נסראללה". בעיתון לענייני כלכלה נכתב: "עורכי הדין של ההייטק לא מתרגשים מהפיטורים בענף".
דניאלה: אה-הה.
ירון: ואני מגיש להלן כמה הצעות לגיוון: נפעמים, נסערים, לא יודעים את נפשנו, ליבנו מאץ את מהלכו לקראת מפגש איתכם, פורשים את זרועותינו לקראתכם, עוצרים את נשימתנו, ואולי נשוב, וזה הכי טוב יהיה, אולי נשוב ונשמח לראותכם.
דניאלה: כן.
ירון: נשמח לראותכם.
דניאלה: כן. גם במקום לא מתרגשים אפשר להגיד אדישים, נגיד. אבל דרך אגב, אפרופו…
ירון: מתבאסים לבואכם.
דניאלה: אפרופו כל הדיבורים האלה, בדרך כלל, גם אם הם בתשלום ואתה אמור לשלם על זה הרבה כסף, כולם מזמינים אותך.
ירון: ודאי! נכון.
דניאלה: אף אחד לא כותב, "תקשיב, תעשה טובה, תקנה ממני את הקורס הזה כי אני משורר ואין לי כסף", כן?
[ירון צוחק]
דניאלה: לא, הוא מזמין אותי. אתה לא מזמין אותי. אתה מרושש אותי. אתה לא מזמין אותי.
ירון: לא, נכון.
דניאלה: הזמנה זה משהו אחר.
ירון: נכון.
דניאלה: הזמנה זה שאתה מזמין אותי בחינם.
ירון: הזמנה זה משהו אלטרואיסטי.
דניאלה: כן, אלטרואיסטי. ממתי זה נהיה דרך לקושש כסף?
ירון: נכון.
דניאלה: תפסיק להזמין אותי.
ירון: כן.
דניאלה: ולקחת ממני כסף.
ירון: אני מזמין אותך לרוקן את כיסיך.
דניאלה: [מגחכת] בדיוק, ממש.
ירון: זה הרעיון.
דניאלה: אבא, אני מתרגשת לבשר לך שאני מזמינה אותך לסיים את התוכנית. פיפי.
[ירון צוחק בקול]
דניאלה: אוקיי, איך נעשה את זה?
ירון: פיפי!
דניאלה: איך נעשה את זה? אני רוצה לסיים באזכור של מאמר שאורוול פרסם כבר בשנת 1946 שנקרא "הפוליטיקה והשפה האנגלית". הוא נתן רשימה של הוראות בסוף המאמר שלו לאיך נכון לדבר ולכתוב, בסדר? הוא דיבר הרבה מאוד על מה שאמרנו על הפוליטיקה, על השפה ופוליטיקה, על שפה ומלחמה, נתן בראש כמו שאתה נתת בתחילה, אבל בסוף הוא אמר תקשיבו איך נכון לדבר ולכתוב. והוא אומר כך, אני קוראת את ההוראות ואתה תגיד לי מה דעתך עליהן, בסדר? "לעולם אל תשתמשו במטאפורה, בדימוי או באיזו צורה דיבור אחרת שאתם רגילים לראות בדפוס".
ירון: זה נכון, תראי, למשל, קראתי עכשיו ספר ש-מולי מלצר כתב על שפתו של חנוך לוין.
דניאלה: כן.
ירון: ואחת התכונות שבהן הוא הגדיר את ייחודה של שפת לוין…
דניאלה: כן.
ירון: הוא בריחה מכל המקובל לומר בשפה. כשאתה אומר, "ליבי נחמץ", הוא לעולם לא יכתוב את זה. הוא לעולם לא יכתוב, לא ישתמש בביטויים…
דניאלה: במטבעות לשון שגורות.
ירון: במטבעות לשון שגורות, לעולם. תמיד הוא יברח מזה.
דניאלה: יפה. "לעולם אל תשתמשו במילה ארוכה במקום שבו מילה קצרה תספיק".
ירון: כן.
דניאלה: "אם אפשר להשמיט מילה, השמיטו אותה תמיד".
ירון: [מגחך] כן.
דניאלה: "לעולם אל תשתמשו בצורת הסביל במקום בו אתם יכולים להשתמש בצורת הפעיל".
ירון: טוב, זה…
דניאלה: זה לקח לי זמן להבין למה הוא מתכוון.
ירון: טוב, זה דווקא באנגלית לא נכון, בעברית זה בהחלט כן נכון. בעברית רק… עברית היא שפה מאוד חצצית.
דניאלה: אבא, בוא תסביר קודם מה זה סביל ומה זה פעיל. אולי נתחיל בזה.
ירון: אה, מה זה סביל ופעיל? passive ו-active.
דניאלה: אוקיי, סבבה.
ירון: אוקיי? אז בצורת, הצורה, העברית אוהבת את הפעלים. היא לא אוהבת את שמות הפועל. אני הולך, אני יוצא, אני קוצץ, אני הורג, ולא אני מבצע הריגה.
דניאלה: כן.
ירון: כמו ש…
דניאלה: לא אני מבצע התרגשות, אני מתרגש.
ירון: אני נרגש, או אני מתרצה. כן, כן.
דניאלה: אוקיי, אז כאן אתה אומר אנחנו יכולים להיות יותר גמישים.
ירון: דווקא האנגלית, באנגלית זה אחרת.
דניאלה: אוקיי.
ירון: האנגלית כן אוהבת את צורת ה-Passive.
דניאלה: "לעולם אל תשתמשו בצירוף מילים זר, במילה מדעית או במונח מקצועי, אם אתם יכולים לחשוב על מקבילה באנגלית יומיומית". הוא התכוון בעברית.
ירון: נכון.
דניאלה: והדבר האחרון שהוא אמר זה "הפרו כל אחד מהכללים האלה לפני שתאמרו משהו עילג לחלוטין". [מגחכת]
ירון: [מצחקק] זה נחמד.
דניאלה: זה נחמד. נכון?
ירון: כן.
דניאלה: טוב, אז אנחנו נסיים את התוכנית בשיר של ט. כרמי, כרמי צ'רני, שהיה משורר, מתרגם, עורך וחבר יועץ באקדמיה ללשון העברית. אבל הכי-הכי חשוב בביוגרפיה שלו זה שהוא כתב את שמוליקיפוד.
[ירון מצחקק]
דניאלה: השיר נקרא "כָּל הַמְּלִיצוֹת יְפוֹת־הַסֵּבֶר". נגיד תודה לעורכת שלנו, המרגשת, המתמרנת [ירון צוחק] מאיה, תודה למאזינות ולמאזינים, ניפגש בחוג הבא. אבא.
ירון מקריא:
"כָּל הַמְּלִיצוֹת יְפוֹת־הַסֵּבֶר בָּאוֹת אֵלַי בַּסָּךְ
צוֹחֲקוֹת אֵלַי בְּרֵאשִׁית, וַאֲנִי עוֹנֶה בְּשֵׁם
יוֹרֶה, אֱמֹר יוֹרֶה
כְּאִלּוּ לֹא הֵרַחְתָּ גֶשֶׁם מִבְּקִיעֵי בְּשָׂרְךָ
אִילָן, אֱמֹר אִילָן
כְּאִלּוּ לֹא שָׁלַחְתָּ יָד בְּלִבָּתְךָ הַנְּגוּעָה
כּוֹכָב, אֱמֹר כּוֹכָב
כְּאִלּוּ לֹא הִשְׁחַזְתָּ חֲלוֹמְךָ בִּשְׁמֵי בַּרְזֶל
וּשְׁמָהּ, אֱמֹר אֶת שְׁמָהּ
כְּאִלּוּ לֹא פָּצַע אֶת פִּיךָ בְּלֵילוֹת הַחֲלוּדָה
כָּל הַמְּלִיצוֹת יְפוֹת־הַסֵּבֶר נוֹשְׂאוֹת פְּנֵיהֶן אֵלַי
וְהַיּוֹם, אֲנִי מַסְבִּיר לָהֶן פָּנַי."
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Commentaires