״ותֹּאמֶר רוּת, אַל תִּפְגְּעִי בִי לְעָזְבֵךְ לָשׁוּב מֵאַחֲרָיִךְ כִּי אֶל אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין עַמֵּךְ עַמִּי וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי״ מגילת רות, חג הקציר, עונת החתונות, חג מתן תורה וחג מתן גבינת מסקרפונה. אז מה רוצה מאיתנו החג הכי לא סגור על עצמו בלוח השנה?
תאריך עליית הפרק לאוויר: 10/06/2024.
[חסות]
קריינית: אתן מאזינות ואתם מאזינים ל"כאן הסכתים", הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.
[מוזיקה]
ירון: [מקריא]
"וַתִּשַּׁק עָרְפָּה לַחֲמוֹתָהּ וְרוּת דָּבְקָה בָּהּ. וַתֹּאמֶר הִנֵּה שָׁבָה יְבִמְתֵּךְ אֶל עַמָּהּ וְאֶל אֱלֹהֶיהָ שׁוּבִי אַחֲרֵי יְבִמְתֵּךְ. וַתֹּאמֶר רוּת אַל תִּפְגְּעִי בִי לְעָזְבֵךְ לָשׁוּב מֵאַחֲרָיִךְ כִּי אֶל אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין עַמֵּךְ עַמִּי וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי. בַּאֲשֶׁר תָּמוּתִי אָמוּת וְשָׁם אֶקָּבֵר כֹּה יַעֲשֶׂה יְהוָה לִי וְכֹה יֹסִיף כִּי הַמָּוֶת יַפְרִיד בֵּינִי וּבֵינֵךְ. וַתֵּרֶא כִּי מִתְאַמֶּצֶת הִיא לָלֶכֶת אִתָּהּ וַתֶּחְדַּל לְדַבֵּר אֵלֶיהָ".
דניאלה: הסצנה הזאת לקוחה כמובן מתוך מגילת רות, והיא מתארת את שובה של נעמי, מלווה בכלתה, אל מולדתה, אחרי שנים רבות של רילוקיישן במואב. אחרי מות הבנים ואחרי מות הבעל. בחרתי את הקטע הזה כי אנחנו רוצים לדבר הפעם על שבועות. ואת מגילת רות קוראים, החל מהמאה השמינית, בכל בתי הכנסת בשבועות. אבל בחרתי את הקטע הזה גם בגלל חודש הגאווה, ובהמשך אני אסביר גם למה. היי אבא.
ירון: שלום.
דניאלה: אז יש לנו כמה עניינים שקשורים לשבועות, כי בגדול זה החג הכי לא סגור על עצמו שיש. אין לו תמה מרכזית. הוא גם חג הקציר, גם חג מתן תורה ומתן גבינת מסקרפונה. הוא גם עונת החתונות, תיקון ליל שבועות. ואנחנו, שתינו אבא, גם אמורות לחולל יחד בכרמים בשמלות לבנות. [ירון צוחק] בסדר, אתה מוכן?
ירון: כן.
דניאלה: אז אולי נתחיל רק עם שבועות כחג חקלאי. אתה זוכר את המסרים שהועברו אליך כילד במערכת החינוך?
ירון: כן, אני גדלתי בבית חילוני, בסביבה סוציאליסטית, וכמובן שניסתה לעברת את המסורת היהודית. לא דיברנו הרבה על עשרת הדברות ועל שתי הנוסחאות השונות שלה, ולא על קבלה, כמובן, היה צריך לחלן את החוויה הזאת ולעשות אותה לחוויה של איכרים. בזמן שהייתי ילד, אגב, נדמה לי ש-12% מהאוכלוסייה בישראל, בארץ ישראל, אותם 600 אלף איש, חיו ביישובים חקלאיים, בעיקר בקיבוצים. עכשיו, אני הלכתי לבית ספר חקלאי. בעקבות נערה אחת שאהבתי. וגם רציתי לצאת מהבית, המחורבן שלי. [דניאלה צוחקת] ואני זוכר שזה היה בחג השבועות. ואנחנו היינו אליפים או חמשושים, וקיבלו אותנו בחגיגת שבועות בכפר.
דניאלה: כן.
ירון: ונערים עירומים ממותניהם ומעלה, רכבו על סוסים בלי אוכף. וטרקטורים גוררי עגלות נושאות חציר וטנא, אני יודע, וירקות, נסעו. זה הקסים אותי לגמרי. ביום הראשון והשני, אחרי שנכנסתי לכפר, שלחו אותנו להדלות עגבניות וללקט תפוחי האדמה מאדמה כבדה, חדה, שהרגבים שלה פוצעים את כפות הרגליים. והבנתי שעשיתי טעות איומה.
דניאלה: הבנתי.
ירון: טעות איומה, אבל כדי להחלץ משם, לקח לי ארבע שנים. ותעודת הבגרות שלי היא חקלאית, בגלל חג השבועות המחורבן הזה. [דניאלה צוחקת] והציון הטוב ביותר שלי, הוא כמעט טוב בגידול בהמות.
דניאלה: הבנתי, אז שבועות בעצם אשם, חג השבועות, ה…
ירון: אשם בזה שאני לא איש הייטק.
דניאלה: הבנתי, הבנתי, זה מצחיק. אתה יודע שיש לי חברה שטוענת שזה חג שבועות, אפרופו חג חקלאי, זה חג אשכנזי מתנשא, משני טעמים: אחד, כי כל המושבים והקיבוצים הם אשכנזים, לפחות בהתחלה.
ירון: כן.
דניאלה: וגם לטענתה, היא כמרוקאית, לא מעכלת לקטוז, זה מה שהיא אומרת, והיא שונאת את חג השבועות בגלל זה.
ירון: בגלל הגבינה והחלב.
דניאלה: בגלל הגבינה, החלב, ובגלל, כן, ובגלל ה-הו הא שהמושבים עשו. אתה יודע, וזה גם, הביכורים הרי הלכו ו…
ירון: המושבים הם לא רק אשכנזים, הראשונים היו, אבל היום המושבים הם דווקא, נדמה לי, ברובם אינם אשכנזים.
דניאלה: נכון, קיבוצים אבל כן.
ירון: קיבוצים עדיין, כן.
דניאלה: קיבוצים כן. והיום זה גם, אתה יודע, הביכורים זה גם להניף את הילדים של השנה, זה הפך להיות איזה טירוף מוחלט, אתה מביא ביכורים את הילד הראשון, את ה…
ירון: את הבכור.
דניאלה: את הילדים שנולדו באותו שנתון.
ירון: אה, באמת? אתה מניף אותם יחד עם הטנא?
דניאלה: אתה מניף אותם יחד עם הטנא, יחד עם העגלות, יש… כאילו הכול.
ירון: כן. הרעיון הזה גם, לעלות לירושלים ברגל בשלוש רגלים, ולשאת איתך ירקות, זה נראה לי רעיון מוזר.
דניאלה: איזה ירקות? זה חג שחיטה נוראי, איזה ירקות?
ירון: אבל לא מעלים טנא? אנחנו הבאנו בבית הספר, שבו למדתי, בית ספר עממי, אז מיבול שדנו, ליד הירקון, אנחנו העלינו טנאים של ירקות ופירות.
דניאלה: כן, אני חושבת שחלק מזה, זה באמת הניסיון לכונן זהות שתעצים את היהודי החדש, נכון?
ירון: נכון, ודאי.
דניאלה: לא רק פועל במרחב של בית הכנסת, אלא…
ירון: בעיקר.
דניאלה: כן.
ירון: בעיקר פועל, פרולטר, חקלאי.
דניאלה: וחוץ מזה שזה חג חקלאי, זה גם חג דתי, בעצם חג דתי נורא נורא חשוב. זה חג דתי של מעמד הר סיני. בעצם שם ניתנה לנו התורה, בחג השבועות. אתה רוצה להגיד על זה משהו מעניין? כי לי אין.
ירון: אני לא יודע איזה משהו מעניין, אני אדבר באופן אותנטי, כקורא ספרות. כיוון שאני אינני, אני לא מניח שבאמת היה אדם ששמו משה, שטיפס לפסגת ג'בל מוסה, וקיבל שם ישירות מפי אדוני אלוהינו, לוח כזה שעליו כתובות עשר דברות, וירד למטה והכל. אבל זה סיפור נהדר. זה אולי אחד הסיפורים הנפלאים ביותר בתרבות המוכרת לי, שזו התרבות המערבית.
דניאלה: למה? מה כל כך מקסים פה?
ירון: תשמ… אני יכול להעלות כמה דברים. ראשית כל דמותו של משה, משגעת. האיש הזה הוא ענו מכל האדם. את רואה בסיפור, זה מסופר.
דניאלה: נכון.
ירון: הוא איננו מבין את מהות התפקיד שהוטל עליו ולמה עליו.
דניאלה: הוא גם בעצם חסר כישורים מובחנים. הוא לא יודע להתמקח, הוא לא יודע לדבר, הוא לא, הוא לא, לא ברור. חוץ מאשר היותו איש אמת, נגיד, אין לו…
ירון: מצד אחד, מצד אחד הוא חם מזג, הוא הורג מצרי שהִתְאַנָּה ליהודי. אחר כך אלוהים מטיל עליו תפקיד ללכת ולהופיע בפני פרעה. הוא אומר, מי אני? ולמה פרעה יאמין לי שאני בא בשמו של כוח עליון? יש הרבה אלוהימים בעולם.
דניאלה: נכון.
ירון: תן לי סימן, אלוהים, שאני בעזרתו אוכל לשכנע. ואלוהים אומר לו, אני אראה למצרים האלה, שאני אקשה את ליבם בכוונה כדי להוכיח את גדולתי. אגב, זו נבזות אלוהית ממדרגה ראשונה, בלי שום תיאודיציה, בלי שום הנחות שאני נותן לאלוהים. הוא, שיודע…
דניאלה: הוא שלל מהם את זכות הבחירה. זאת אומרת, מראש הוא אמר לא ילך…
ירון: בדיוק. הוא שמע, אני אקשה…
דניאלה: אבל תתקדם למעמד, אבא, כי אנחנו בשבועות.
ירון: כן, אז אני… והוא אונס אותו להוציא את בני ישראל ממצרים, ומנחה אותו כיצד לבחון, ואז מגיע הרגע עם ההר.
דניאלה: כן.
ירון: והוא עולה להר סיני, שוב במצוות האל, ומקבל ממנו, ואחר כך הוא יורד למטה ורואה את האכזבה הנוראה. בני ישראל הם עובדי אלילים, בהדרכת משה ואהרון, שלא עוצר בעדם, הם רוקדים מסביב לעגל אלילי.
דניאלה: לעגל הזהב.
ירון: ואז אלוהים שוחט אלפים, הוא מראה להם. אבל המראה הנפלא הזו של ססיל בי דה-מיל, של במאי הוליוודי, שההר כולו…
דניאלה: מה, אור קולי, המופע?
ירון: מה, זה פסטיבל רוק.
דניאלה: זה טיילור סוויפט.
ירון: כן, טיילור סוויפט, זה פסטיבל רוק לא נורמלי.
דניאלה: זה ממש נכון.
ירון: ומה יפה שם, אלוהים מורה פעמיים, הוא מורה למשה, תגיד לעם לא להתקרב אל הבמה, לא להתקרב אל ההר, כי אם הם יתקרבו לבמה, ה-Hells Angels יהרגו אותם.
דניאלה: נכון.
ירון: אסור לראות את אחורי הקלעים.
דניאלה: נכון.
ירון: אנחנו עושים שם קסמים, אנחנו מזעזעים את הרע, עשן, זרקורים, כל מיני דברים, מוזיקה פנטסטית, אסור להם לראות איך אנחנו עושים את זה. והעם לא עוצר בעדו, ועד שהוא מבהיל אותו עד כדי כך, פוף פף, פוף פף, כל בני ישראל בורחים מההר, פוחדים לעלות אליו. זה שואו לא נורמלי, והוא מתואר…
דניאלה: כן. אתה יודע מה חסר לי נורא בשואו הזה?
ירון: …בלשון לקונית… מה?
דניאלה: חסר לי נורא ההתרשמות של משה מאלוהים.
ירון: משה, משה…
דניאלה: תכלס הוא הבן אדם היחיד שבאמת עמד פנים מול פנים מולו, כן? ככה, בקרבה כזאת.
ירון: בניקרת הצור, אפילו ראה את אחוריו, כן?
דניאלה: ואין לך, אין לך, אין לך מונולוג, כן? של מה, מה, מה…
ירון: הוא לא מספר.
דניאלה: הוא לא מספר לנו.
ירון: הוא לא מספר.
דניאלה: זה נורא, כן, זה חסר.
ירון: כי "אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה", הוא אומר. הוא אומר לו, מה שמך, מי אתה?
דניאלה: "אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה", נכון.
ירון: זה המשפט הנפלא, אולי בכל התנ"ך.
דניאלה: "אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה".
ירון: זה המונותאיזם בעצם… בקיצור, במשפט אחד, אין לאלוהים, אפילו את שמו, אסור… שמו, אסור לנקוב, כן? יש לו 70 שמות ואדם מאמין, לא כמוני, אפילו לא מעז לומר את שמו. אפילו לכתוב את שמו, הוא לא מעז, כן?
דניאלה: יפה.
ירון: זה היופי של האמונה הזאת.
דניאלה: יפה.
ירון: כן? אני חושב שזה מה שיש לי לומר.
דניאלה: אוקיי. בסדר, אמרת די הרבה, יחסית למישהו שאין לו הרבה מה לומר…
ירון: אבל זה לא היה מקורי במיוחד. את יודעת, בסדר.
דניאלה: נתת איזה קטע ווקאלי יפה באמצע.
ירון: מבחינת הרמת הקול, הבריטון וכו', נכון, זה היה טוב.
דניאלה: אז אני רוצה עכשיו לדבר טיפה על החג הצרכָּני, אל… תתקן אותי אבא, איך אומרים? חג צרכָּני? צרכני או צרכָּני?
ירון: צרכָּני לדעתי צריך להיות, כן.
דניאלה: אז אמרתי נכון.
ירון: כן, אמרת בסדר.
דניאלה: במקרה לגמרי.
ירון: צרכן, צרכָּני, כן.
דניאלה: כי בעצם היום זה הפך להיות חג מתן גבינה, ולא חג מתן תורה. וזה נורא מצחיק, כי הקשר בין שבועות…
ירון: מי שהמציא את זה, זה תנובה.
דניאלה: נכון, בדיוק, בדיוק. כי הקשר בין שבועות לגבינה דומה בערך לקשר בין יום העצמאות למנגל. כאילו, אין שום קשר הגיוני. בשני המקרים מדובר בעצם בטריק שיווקי, שיצא לגמרי משליטה. כשביררתי את זה, אז אכן במאה ה-12 היו כמה קהילות באירופה שנהגו לאכול מוצרי חלב. בסדר, היה איזה קטע כזה, עם איזה…
ירון: קהילות של יהודים?
דניאלה: כן. כן, כן, כן, שנהגו לאכול בשבועות, אבל זה היה מאוד איזוטרי, מאוד קטן. כשאתה היית ילד, אבל אתה לא נשאת טנא עם אקטימל, נכון? [ירון צוחק] זאת אומרת, לא היה לך בתוך הזה אקטימל. והדבר המדהים זה שכל הטירוף הזה התחיל ב-95'. רונאל פישר, אתה זוכר שהיה עיתונאי כזה? אז הוא זה שכתב על הסיליקון בחלב של תנובה.
ירון: נכון, וודאי.
דניאלה: ואז התפרסם התחקיר שלו על הסיליקון בחלב. הייתה לתנובה פגיעה תדמיתית איומה ונוראה, והם חשבו איך לתקן את הפגיעה הזאת. זה היה ב-95', זה היה פסיק, לפני רגע.
ירון: באמת?
דניאלה: אפרופו מה שדיברנו על מסורות ואיך הן נבנות, ואחרי זה אתה נאחז בהן. זה מסורת שהיא 30 שנה, כמה? כלום, זה דבר מטורף.
ירון: אני חשבתי שהיא עתיקה יותר, אני מוכרח לומר.
דניאלה: לא, סיליקון בחלב, תנובה חשבה, היא מיתגה את עצמה. כשבועות, חג החלב, הם פרסמו מתכונים של עוגת גבינה, שזה הפך להיות בעצם מרכז החג.
ירון: חג, כן.
דניאלה: זהו, עכשיו אני, אתה יודע שבתור טבעונית, כל הנושא הזה של תעשיית המזון מהחי מטריף אותי. אז אני רק רוצה להזכיר כמה דברים אפרופו חלב, בסדר? חלב זה אוכל של עגלים.
ירון: של?
דניאלה: עגלים.
ירון: עגלים, כן.
דניאלה: כן, בדיוק כמו אצל כל יונק, כדי שהפרה תייצר חלב, היא צריכה להיות בהריון, זה נורא פשוט. עוד לא מצאו פטנט איך פרה תעשה חלב בלי להיות בהריון. אז בעצם מכניסים את הפרות להריון בעל כורחן, תוך פגיעה קשה מאוד בבריאות שלהן, כדי שייצרו חלב. תפוקת החלב ברפת חלב מודרנית בישראל, מגיעה ליותר מ-30 ליטר בממוצע ליום, בסדר? בהשוואה ל-11 ליטר ליום בשנות ה-40.
ירון: אני זוכר, אני זוכר את הגאווה.
דניאלה: פי שלוש, פי שלוש.
ירון: אני זוכר את הגאווה שה…
דניאלה: תפוקת החלב בישראל היא ברמה הגבוהה ביותר בעולם.
ירון: תראי, ה…
דניאלה: יותר מארה"ב.
ירון: פרסמו את שמותיהם הפרטיים של הפרות ש… השיאניות.
דניאלה: של הפרות, נכון, הם היו בעיתון. לחלוטין, בגלל שפרה…
ירון: את זה אני זוכר.
דניאלה: זה אתה זוכר?
ירון: והייתי מאוד גאה, איזה פרה בעמק, באיזה רפת.
דניאלה: זה דבר כל כך מטורף, זה מטורף שחיה, היא בעצם שם נרדף לחקלאות, בעיניי.
ירון: ואת צריכה להמשיך, עם העקשנות הטבעונית והפמיניסטית שלך…
דניאלה: אז הנה, אני עוברת עכשיו…
ירון: ולהוציא את המסקנה.
דניאלה: שמה?
ירון: מה? כמובן אסור לאכול חלב. ולכן אין טעם לגדל פרות ועגלים, נכון? מה תהיה המסקנה?
דניאלה: אז אני אגיד ככה, 70%, 70% מהאדמות בעולם משועבדות לתעשיית המזון מהחי, בעוד שהן נותנות רק 15% מהקלוריות הנדרשות. זה טמטום שאי אפשר לתאר. טמטום שאי אפשר לתאר.
ירון: אבל ה… אנטריקוט זה דבר טוב, זה כל כך טוב.
דניאלה: אז מה?
ירון: זה כל כך טוב.
דניאלה: אז מה?
ירון: לא, אני מודה, צריך להתגבר.
דניאלה: יכול להיות שגם בן אדם זה דבר טעים.
ירון: אני רק רוצה שתביני על מה אתה…
דניאלה: לדעתי גם, לדעתי גם המרה שהוציאו לך יכלה להיות מאוד מאוד טעימה, ויש לי הרגשה שגם תנוכי האוזניים שלך טעימים. מה זה חשוב? מה זה קשור? טעים, נו, אז טעים? כמה אפשר לקדש טעים?
ירון: [צוחק] טוב, אין לי שום…
דניאלה: טוב, אז אני רוצה עכשיו לעבור לנושא השני שמעניין אותי בהקשר של חג השבועות.
ירון: לא אהיה סנגורם של הקרניבורים.
דניאלה: אוקיי, אל תהיה, אל תהיה. אז בוא נעבור רגע לנושא השני, שאיתו פתחנו - מגילת רות.
ירון: כן.
דניאלה: איזה סיפור מדהים, אבא.
ירון: נפלא. זה באמת סיפור נפלא. ויש גם להוציא ממנו את המסקנות הנכונות. המסקנות הנכונות הן, ראשית כל, שכל שליטנו נולדו מגויים, החל מ…
דניאלה: סבתא רבתא, רותי סבתא.
ירון: החל מתמר אשת ער, אתה יודע, יהודה שוכב עם תמר כלתו, והוא אבות אבותיה, צאצאה הוא אבות אבותיה, אבותיו של דוד המלך וכדומה, ודוד המלך זה המשיח. כלומר, אנחנו לא טהורים באופן עקרוני.
דניאלה: נכון.
ירון: או לפחות שליטנו.
דניאלה: נכון.
ירון: אז למה אנחנו נבלות כאלה ורסיסטים וגזענים כאלה, כאשר התורה עצמה ממליצה על נישואי תערובת?
דניאלה: נכון. אז אחד, אפשר להתייחס לזה באמת בתור סיפור נפלא על אנטי גזענות, נכון?
ירון: נכון.
דניאלה: והדבר השני, אני חושבת שזה באמת סיפור, בעיניי, כשאני קוראת אותו, זה סיפור קווירי-פמיניסטי ממדרגה ראשונה. אני חושבת שזה סיפור על משפחה אלטרנטיבית, על זוג נשים, ותורם זרע, שאותו הן מערבבות. אבל לא רק, כי גם בזכות הקשר שלהן, הן בעצם שתיהן מתרוממות מעפר דל, בעידן שבו לנשים, לא כל שכן לאלמנות, לא כל שכן לאלמנות שאחת מהן עברה טרגדיה משולשת, והשנייה היא גיורת חסרת כל, לא היה שום סיכוי לזכות בחיים של כבוד, בסדר? זה באמת, כאילו, זה רק הקשר ביניהן, זה שחילץ אותן מהתהום הזאת.
ירון: והנדיב שעושה את זה בשבילן.
דניאלה: אני לא מתרשמת ממנו.
ירון: למה?
דניאלה: כי הוא גבר שפותה באמצעים מניפולטיביים של נשים חכמות.
ירון: אהה.
דניאלה: אני רק רוצה להגיד על שני דברים. זה נכון שרות היא זו שילדה את עובד, שהוא הסבא של דוד, אבל תראה איזה יופי, המגילה מסתיימת במילים "יֻלַּד בֵּן לְנָעֳמִי". "יֻלַּד בֵּן לְנָעֳמִי".
ירון: לנעמי.
דניאלה: לנעמי. ככה שאני חושבת שזה די הגיוני שאני לפחות אפרשן, יהיה לי את הזכות לפרשן את זה כזוג נשים, נכון? יולד בן, לא לרות, כתוב יולד בן לנעמי.
ירון: כן.
דניאלה: עוד משהו נורא מעניין, כתוב שרות דבקה בנעמי. אתה קראת את זה בהתחלה.
ירון: כן.
דניאלה: והמילה דבקה, היא מתייחסת תמיד… אפשר לדבוק בשני אופנים: או שאדם מאמין דבק באלוהיו, או שגבר דבק באשתו. זה השני הפעמים היחידות שזה כתוב. כתוב: "עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד". והמגילה בוחרת לכתוב "דבקה בה", לא נצמדה אליה, לא הלכה אחריה, לא עשתה לה סטוקינג, לא ניג'סה לה, דבקה בה.
ירון: טוב, זה מפגש מיני, את רוצה לומר, בין שתי הנשים? אני לא… לא, אין לי התנגדות, אין לי התנגדות, אדרבה.
דניאלה: תעזוב את המפגש המיני, קודם כל זאת אהבת נשים.
ירון: בסדר, תסתוללו, כמו שכתוב בגמרא, כן?
דניאלה: עכשיו, למה אני חושבת שכדאי גם לקרוא את האגדה ככה ולתת לה פרשנות קווירית, פמיניסטית, לסביסטית, למה? כי זה פרשנות בסופו של דבר…
ירון: כי את רוצה לעצבן את 90% מהמאזינים שלנו, למה?
דניאלה: לא, לא, לא, לא, להפך.
ירון: זה ברור, למה?
דניאלה: לא, כי אני חושבת, אני חושבת שאם המבט, כן, אם תהיה פרשנות כזאת, כן, יותר ויותר אנשים יוכלו למצוא את עצמם בתוך חוט העירוב המקיף של היהדות, זה משתלם לה, זה משתלם לה. אני לא מבינה את החילול שבזה. הרי בסופו של דבר, המהפכה כאילו איכשהו, המהפכה הלהט"בקית הצליחה כמעט בכל מקום, נכון? היא נמצאת בקולנוע, היא נמצאת ב… אפילו משפחות חרדיות כבר מחבקות את הילדים שלהם ואומרים, "חביב האדם שנברא בצלם". מה ההבדל? מה ההבדל? יאללה, תנו כבר את הפרשנות הזאת.
ירון: אז למה את כל כך נזעמת?
דניאלה: כי אין אותה, כי אסור.
ירון: אתן ניצחתן.
דניאלה: כי אני רוצה שזה יגיע גם לפה. אני רוצה שזה יגיע גם לפרשנות המקראית, זה חשוב לי.
ירון: בסדר, רעבצן.
דניאלה: בסדר?
ירון: בסדר, אני בסדר. אני מקבל, את יודעת שלי אין התנגדות על… תעשו חיים.
דניאלה: אני חושבת שזה באמת, זה עשוי לקרב לא מעט אנשים אל היהדות, אם היא תואיל בטובה להפסיק להקיא עליהם, זה כדאי גם לה.
ירון: בסדר, בסדר, בסדר.
דניאלה: אוקיי.
ירון: למה את נזעמת כל כך? קיבלנו אתכם, בסדר? אנחנו סובלים אתכם, אנחנו סובלניים כלפיכם. אנחנו אוהבים אתכן ואותכם על התאווים, בסדר? כל מה שרציתי להגיד לך, שאני התרגלתי, התגברתי על השוביניזם הזכרי שלי, אני רך וענוג.
דניאלה: אני פשוט כועסת, אני פשוט כועסת על הממסד הדתי וזה מעצבן אותי, וזה טאבו.
ירון: אבל אני בסדר, נכון? אני סובלני.
דניאלה: אני לא כאן בעניין לתת לך מחמאות, אני עכשיו בעניין הג'ניאלי.
ירון: בסדר.
דניאלה: בסדר? טוב, אז זהו, אז בעצם…
ירון: גמרנו עם שבועות?
דניאלה: גמרנו סוף סוף. נקנח בעוגת גבינה ובשיר של ביאליק שנקרא "על ראש הראל". עכשיו, הראל, רק למי שלא יודע, כי גם אני לא ידעתי, הוא שם נרדף להר סיני, וזה שיר, אבא, שאם אתה תקרא אותו אולי אני אצליח להבין אותו סוף סוף. זה שיר כזה מאוד פפם, פפם, פפם.
ירון: וזה העברית של ביאליק.
דניאלה: זה העברית של ביאליק.
ירון: זה צריך לראות, זה מאה שנה בערך, מאז שהוא נכתב, יותר כבר. והעברית השתנתה לגמרי, קשה מאוד להבין את העניין.
דניאלה: אז תקרא את זה יפה, רגע רק תן לי להיפרד.
ירון: אני… בסדר.
דניאלה: תודה למאזינות ומאזינים שהייתם איתנו. נודה מקרב לב לעורכת שלנו, מאיה קוסובר, ונזכיר שאפשר למצוא אותנו ב"כאן הסכתים", וגם בכל מקום אחר.
ירון: [מקריא]
"עַל רֹאשׁ הַרְאֵל, בִּזְרֹעוֹת דַּלּוּ רוֹם וּפְתוּחוֹת,
מֵרֹאשׁ מִקַּדְמֵי יָמִים עֹמֵד דֹּם אִישׁ שָׂב.
בִּשְׂמֹאלוֹ מַטֵּה עֹז וִימִינוֹ תֹּאחֵז לוּחוֹת,
מִפָּנָיו נֹגַהּ הוֹד, לוֹ חֲגוֹר – בָּמֳתֵי עָב.
וּלְרַגְלָיו תֻּכּוּ שְׁנֵי עֲנָקִים גְּבוֹהֵי קוֹמָה,
יִלָּחֲמוּ בוֹ בָּעֹז, אֵלָיו יַעַרְכוּ קְרָב;
בַּקַּרְדֹּם וּבַחֲנִית עֲלוֹת יַעְפִּילוּ רוֹמָה
וּגְזֹל מִזְּרוֹעוֹ אֶת־לוּחוֹתָיו – אַךְ לַשָּׁוְא!
כִּשְׁנֵי עַפְעַפֵּי שַׁחַר עֵינָיו תִּבָּקַעְנָה,
וּבְעַנְוַת צֶדֶק מִגָּבֹהַּ יַבִּיט בָּם –
וּבִרְכֵּי שְׁנֵי עֲנָקִים שַׁחוֹת, אַף תִּכְרַעְנָה –
מֵרוֹמְמוּתוֹ הָס! כָּמֹהוּ עוֹד לֹא קָם!"
אני מוכרח לומר שאני לא הבנתי מה קראתי, אבל זה נשמע יפה. לקרוא את זה עוד פעם?
[אות מוזיקלי]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments