לכל אחת מאיתנו יש את הלוק שלה, הסגנון שנותן לה את הביטוי העצמי, אבל מאיפה כל זה התחיל? מה קרה בדרך? ואיך נולד מקצוע הסטייליסטית שנמצא היום בכל מקום? בפרק הזה נדבר על איך הגוף שלנו מסווג לפי דפוסים קבועים, ואיך הסטיילינג מאפשר לתפוחית, אגסית, ושלל פירות וירקות - לדפוק הופעה
תאריך עליית הפרק לאוויר: 21/07/2022.
קרין: "אודיותר" - הפודקאסטים של ישראל.
[מוזיקת פתיחה]
רעות: [שרה את מוזיקת הפתיחה] פה, פה, פה… לא, שאין לתאר. הנה חסכתי לנו ת…
רחל: [צוחקת] את הפתיח.
רעות: את הפתיח. מה קורה? [צוחקת] פודקאסט מתלבשות…
רחל: פעם הבאה אני עושה [שרה] פה, פה, פה…
רעות: [מצטרפת לשירה]
רחל: וואי, ביחד.
רעות : פודקאסט "מתלבשות על זה", אני רעות תורג'מן, ואיתי האחת והיחידה שלי, פרק 51, אמאל'ה, רחל גץ סלומון.
רחל: אמאל'ה ואבאל'ה.
רעות: מה קורה וזה?
רחל: טוב, אלחמדולילה, ברוך השם, מה שנקרא.
רעות: ממש מה שנקרא. אז על מה אנחנו הולכות להתלבש הפרק?
רחל: הפעם אנחנו הולכות להתלבש על סטיילינג.
רעות: נכון.
רחל: או על סטייליסטים.
רעות: נכון. סטיילינג, סטייליסטיות, סטייליסטים. בכלל, אנחנו הרבה הרבה מדברים כאילו על העולם שהוא משתנה, שאנחנו הולכים לכיוון אינדיבידואליות, ואני חייבת להגיד שבד בבד עם האינדיבידואליות אנחנו רואים…
רחל: למה את מתכוונת אינדיבידואליות?
רעות: שכאילו, שכל אחד יכול להתלבש איך שהוא רוצה. יש את ה-ugly-שיק ויש את הפְרֵחי-שיק והכללים כבר… כאילו מצד אחד הסטיילינג, אני רוצה שנדבר על זה, האם יש לו מקום בכלל בעולם שלנו? נגיד אני, שאני מכורה לכללים ולגזרות ולאשליות האופטיות המאריכות ושני שליש מהגוף צריך להיות רגליים ושליש צריך להיות חלק עליון, והחלוקה, ואני רואה גם ברשתות סטייליסטיות שעובדות נונסטופ, נונסטופ. כלומר יש צורך אדיר של נשים בשירותי סטיילינג מצד אחד, ומצד שני אני קצת תוהה אם… איפה בכלל יש לזה מקום היום בעולם שמקדש, במובן כזה או אחר, להיצמד לגזרות, להיצמד לבדי… זה קצת…
רחל: בעולם שמקדש טעם אישי וטביעת חותם.
רעות: טעם אישי וטביעת חותם. עד כמה בכלל יש מקום לדבר הזה? ואם אין מקום, אז כלומר, איך זה שעדיין יש נהירה של כל כך הרבה נשים? איך זה שבכלל המוסד הזה של סטיילינג קיים? הרי סטיילינג זה אומנות ההתאמה, בוא נגיד ככה, התאמה של בגדים, אקססוריז, למידות הגוף, למימדי הגוף.
רחל: סטיילינג זה הסתגננות.
רעות: נכון, הסתגננות.
רחל: סגנון.
רעות: זה שילובים, תורת השילובים.
רחל: כן.
רעות: אני באמת יש לי את התורה שלי שזה טון על טון…
רחל: מה זו תורה? חבל על הזמן…
רעות: והנעליים המאריכות.
רחל: קוראן.
רעות: ממש. כאילו, אני מקדשת את זה.
רחל: כן.
רעות: ואיך זה הגיוני? ואני גם שואלת את עצמי אני כל כך אוהבת לראות אנשים ונשים עם טביעת אצבע ועם יוניק ועם ייחודיות ואיך זה קורה?
רחל: אבל את מרגישה שאת לא כזאת? שאין לך טביעת אצבע וייחודיות?
רעות: אני לא מרגישה שאני… אני יוניק בעיני עצמי. אבל אם תגידי לי השפעה כאילו… מעבר לאיזה…
רחל: חידשתי והמצאתי?
רעות: לא, ממש לא כי אני נצמדת לכללים. ואני תוהה בכלל על המוסד הזה שנקרא סטיילינג ועד כמה הוא רלוונטי או לא רלוונטי.
רחל: זה מאוד מעניין. אבל אני חושבת שצריך להפריד פה בין שני דברים. אחד, בין סטיילינג שמיועד לכולם, מה שנקרא, לפשוטות העם ופשוטי העם.
רעות: כן.
רחל: והשני זה הסטייליסט של ידועניות וידוענים. זמרות, שחקניות, שחקנים וכולי. דוגמניות דוגמנים. זאת אומרת יש פה… גם המקצוע הזה בעצם מתחלק לשת… לשני חלקים עיקריים, אולי קצת יותר.
רעות: וגם המקצוע הזה, את אומרת "מקצוע", אבל עד לפני יריקה וחצי…
רחל: לא היה דבר כזה.
רעות: מה זה סטיילינג? מה זה סטייליסט?
רחל: נכון.
רעות: מה זה סטייליסטית? איך פתאום לכל…
רחל: אז בואי נדבר קצת מאיפה זה התחיל. הסטייליסטים נולדו… זו האבולוציה של הדינוזאור שלהם, זה המלביש. כשעם עליית הקולנוע והטלוויזיה בעצם נולד, נולדה… נולד מקצוע חדש, שזה מלביש. עכשיו, לא שלא היה בתיאטרון מלבישים, אבל זה לא היה… המלבישים בתיאטרון שלפני הקולנוע והטלוויזיה הם לא עשו משהו שהוא מיוחד במובן הזה שזאת לא הייתה אמירה חדשה בתחום הביגוד. [רעות מהמהמת] זה היה מאוד סטנדרטי והם פחות או יותר ייצרו את התלבושות, למעט באמת בודדים שנחשבו כאומנים. עם הקולנוע והטלוויזיה וההתפתחות שלהם המלביש או המלבישה הפכו להיות אנשים ש… אם ההתחלה של המקצוע היה לשרת את התסריט פתאום הם הפכו להיות חלק עיקרי בתסריט עצמו. מעיצוב הדמויות, מעיצוב התקופה, מעיצוב מה שהסדרה או הסרט רוצים להגיד, זה הולך בד בבד וקשור אליהם.
רעות: כן.
רחל: מפה, וברגע שזה התפשט, זה פשוט הגיע לכל מקום. זאת אומרת, אין פרסומת ללא…
רעות: בלי סטייליסט על הסט.
רחל: כן, אבל בהתחלה ללא מלבישה.
רעות: מלבישה, זה האבולוציה.
רחל: כן, אין בזה.
רעות: מלבישה.
רחל: ולאט לאט זה הפך להיות דבר כזה, שאחרי שאותה שחקנית יורדת מהסט אז מי ילביש אותה עכשיו?
רעות: [צוחקת]
רחל: זאת אומרת, מה? היא תחזור לגופייה ולטי-שירט שלה? בהתחלה זה היה מקובל. לאט לאט זה כבר לא מקובל. והיום אנחנו עוד בעידן הסטורי שאין לנו הרפייה מהמבט של הקהל. זה לא נגמר. את לא מסיימת להצטלם וחוזרת לגופיית סבא וכפכפי ה…
רעות: ממש לא. את גם צריכה לשמר איזשהו סגנון לבוש, כלומר, וזה נראה לי נורא מעייף כי את, אם אין לך את זה ואם זה לא ה-DNA שלך ואם כך את לא מתלבשת, אז את צריכה תמיד את המלבישה הזו…
רחל: עכשיו, זה יותר מזה…
רעות: צמודה.
רחל: זה לא כי אין לך את זה. זה כי בנית לעצמך דמות.
רעות: כן.
רחל: ואם בנית לעצמך דמות את חייבת…
רעות: את צריכה… לשמר.
רחל: מה שנקרא תיאטרון החיים. לא, את לא יורדת אף פעם מהסט.
רעות: כן.
רחל: אם בנית לעצמך דמות, אם יש לך את ה… נו, הקרֶקטיזציה הזאת, זאת אומרת כבר יש לך את ה…
רעות: פרסונה.
רחל: אופי הזה, כן, כבר בנית את זה את לא יכולה לחזל"ש אותו אף פעם. את חייבת להיצמד אליו. עכשיו, אם את חייבת להיצמד אליו אז מי מלביש את כל העסק הזה?
רעות: כן.
רחל: מי מתחזק את כל הדבר הזה? זה כבר לא הבחירה שלי של מה אני חושבת שיפה לי. זה גדול ממני. אני כבר גדולה ממני. אני לא המִפעל שלי אני מפעל גדול ויש לי פה עובדים.
רעות: נכון, זה כמו ש-קים, קים קיי, למשל, או שכל איי-ליסט אחרת, היא משנה את הסטייליסט, את מיד רואה שזה ניכר. את מיד רואה שטביעת האצבע זה כבר לא שם. היא ממש מאבדת משהו או מוסיפה משהו, כלומר…
רחל: משתנה.
רעות: משתנה.
רחל: כן.
רעות: אני חושבת גם שיש איזושהי… כלומר, זה באמת נושא שמישהי מהקהילה, כלומר מהמאזינות, שלחה לי שנדבר עליו. יש גם איזה משהו, צריך להפריד אולי בין האיי-ליסט, באמת בין הכוכבת, לבין נשים שהן פשוטות העם, נשים שהן אהמ, שמנות, נמוכות…
רחל: [בטון לגלגני] אגסיות…
רעות: [בטון לגלגני] מלאות…
רחל: [בטון לגלגני] משולשות…
רעות: [בטון לגלגני] אגסיות, תפוחיות, זהו, מרובעות, ללא מותן…
רחל: [בטון לגלגני] תותיות.
רעות: [בטון לגלגני] ללא מותניים, ללא קו אגן, קו אגן כמו שאמרת אגסי או משולש הפוך. אני אפילו…
רחל: [בטון לגלגני] כתפיים רחבות, חסרות צוואר, פנים עגולים [חוזרת לטון הרגיל] וואי, בני אדם, זהו.
רעות: אבל איך אנחנו משנות את הטון? ואז אני אומרת, באמת המישטור הזה…
רחל: רגע, אני רוצה להתעכב על זה. זה שאמרת שאנחנו משנות את הטון. למה אנחנו משנות את הטון, רעות?
רעות: למה אנחנו משנות? יש, הרי זה קיים.
רחל: כי זה נמאס.
רעות: אז בעינייך זה נמאס.
רחל: כי כמה אפשר שערב אימהות ובנות, וערב חברה…
רעות: הכל.
רחל: וערב נשים, וערב להעצמת הזה, ו… עומדת לך סטייליסטית.
רעות: עם המצגת.
רחל: ומדקלמת לך עוד פעם [בטון לגלגני] "אם את תפוחית טה-לה-לה, אם את תותית, טה-לה-לה-לה".
רעות: [צוחקת]
רחל: [בטון לגלגני] "אם את גבוהה, אם את נמוכה". מה זה?
רעות: אוקיי, אז המאזינה הייתה בווייב הזה שלך. היא אפילו היה בה נימה כזו מאוד צינית, מאוד סרקסטית.
רחל: מי זאת המאזינה? היא תקבל ממני מדליה.
רעות: בדיוק. אז היא אומרת למה אני צריכה את המצגת הזה עם שישה גופים, שזה משנות ה-80 ועד 2022, אותם…
רחל: שנות ה-90, אגב.
רעות: בדיוק, 90. אני… אני מדקלמת את הסלייד הזה במצגת. ואם יש לך כתפיים רחבים אז תעשי נפח באגן. ואם יש לך בטן עגולה אז תשימי וסט ותיצרי אשליה…
רחל: [צוחקת]
רעות: אבל מצד שני…
רחל: עכשיו אני צוחקת…
רעות: רגע.
רחל: כן.
רעות: אוקיי. מצד שני…
רחל: יש לזה צד שני.
רעות: נשים עדיין צמאות לזה. נשים מבקשות את ההדרכה הזו עם קושי אמיתי.
רחל: כן.
רעות: הבטן, היא לא מצליחה להתלבש כי הבטן מאוד מאוד… היא לא מסוגלת לראות איך היא עושה את השילוב הזה שבעיניה יטשטש את הבטן. שבעיניה היא לא תראה כמו שחקן פוטבול עם כתפיים מאוד רחבות.
רחל: כן.
רעות: אז מצד אחד, סבבה לנו ללגלג [בטון לגלגני] "די כבר כאילו, הכתפיים הרחבות תעשי עם עצמך משהו, לאף אחד לא אכפת. כאילו, אנחנו בעולם אינדיבידואל, לללל…" מצד שני, יש כאן קושי אמיתי של בנות תמותה…
רחל: נכון, נכון.
רעות: שרוצות לטשטש ורוצות לייפות, וכאילו, והן לא ניינטיז, אייטיז.
רחל: אני חייבת לציין, יש לי בבית ספר משנות ה-60 "התלבשי בתבונה".
רעות: יואו.
רחל: כן. ויש שם, לא קראו לזה תפוחית ותותית, אבל שוב, זה הדינוזאור של התפוחית.
רעות: "התלבשי בתבונה".
רחל: כן, "התלבשי בתבונה", וממש הדרכה, שמי שהיא כזאת, ויש לה אגן רחב, וציורים והדגמות והכל. זאת אומרת, מאז ומעולם, וגם לפני המדריך הזה, וגם לפני המדריך הזה, בואי, כל הסיפור של הבגדים היה לעצב לנו גוף בלתי אפשרי, לחמוק מהגוף שלנו, לשנות אותו, להיות מעבר לגוף, מעבר למה שהוא יכול לתת לך. והתפיסה הזאת היא התפיסה שעומדת בבסיס של "איך אני עושה את זה, אלוהים? הרי יש לי בטן".
רעות: יש לי בטן, יש לי ירכיים, אני נמוכה, אני גבוהה.
רחל: ואפשר להגיד "וואו, אלוהים, תראה, יש לי בטן!"
רעות: די, רחל.
רחל: אפשר! וגם אפשר להפסיק לחשוב על עצמנו כעל סוגים. לפלג את ה… את קהילת הנשים בעולם לפי תפוח, אגס ותות. בנות… [צוחקות] יש בכן נשמה.
רעות: לא.
רחל: למה לעשות רדוקציה? למה ללכת לעולם הפירות? מה קרה? ועכשיו ברצינות.
רעות: את ממש פישטת את זה כי יש כאן מצוקה אמיתית, כלומר…
רחל: נכון. נכון, נכון, ואני מבינה אותה. ולתוך המצוקה הזאת של איך אני עושה את זה נכנסות בעצם המוני הסטייליסטיות, שבואי נציין שגם את, את דרכך התחלת שם.
רעות: נכון, נכון, אבל גם אני לא לקחתי את זה ל… עם ה… אין לי את ה… לא היה לי את הדחף הזה אם את תפוחית, תעשי את זה. כאילו, הקיק שלי היה סביב מינימליזם וסביב השילובים. על זה בניתי את ההרצאה שלי, השילובים, איך לייצר שפע ממשאב קיים.
רחל: כן.
רעות: אבל כן נאבקתי בצורך להכניס את הסלייד הזה, כי אני באמת יודעת שיש נשים שלא יודעות. ובכל זאת, יש משהו בסלייד הזה שכולן זוכרות אותו, כי כולן זוכרות את הבטן העגולה…
רחל: תפוח, אגס.
רעות: את התפוח, את האגס, את המעוין, את הגוף המלבני, הנערי, טה-טה-טה-טה-טה-טה שאת מתחילה לדברר אותו ובלי סוף. יש כאן, אני לא יודעת, אם יש כאן באמת השטחה של אמירה אישית. האם כל הבנות עכשיו שיוצאות מהסשן הזה, כל הבנות עם הבטנוניות העגולה…
רחל: או האגן הרחב.
רעות: או האגן, כאילו הן פתאום כולן מאמצות…
רחל: לא. כאילו, קים קרדשיאן חושבת שהיא אגסית או תפוחית או מה?
רעות: לא, ממש לא.
רחל: מה קורה? זה נשמע כבר משהו שהוא כל כך לא שייך.
רעות: כן, את חושבת?
רחל: באמת. לפענח את הגוף שלנו על ידי סטרוקטורות כאלה סתמיות ופשוטות כל כך, כל כך פשוט. הרי הגוף שלי הוא כל כך מעבר לגזרה התפוחית, באמת, זה זה, זה ממש…
רעות: אני אגיד לך משהו שאנחנו למדנו ב… יש כזה שיעור בסטיילינג של "אבחון מבנה גוף".
רחל: אוקיי.
רעות: ואז… [צוחקת]
רחל: בבקשה, מאחורי הקלעים.
רעות: לא, יש סרט מדידה, ואת ממש מודדת כתפיים…
רחל: חזה…
רעות: חזה, מותניים…
רחל: מותן…
רעות: מותן, אגן…
רחל: ירכיים…
רעות: ואז את ממש מתאימה למבנים האלה.
רחל: לא יאמן.
רעות: את שעון חול, שזה כאילו…
רחל: מה יצאת?
רעות: שעון חול, שזה כאילו איכשהו הכי פרופורציונלי, שהאגן והכתפיים פחות או יותר שווים…
רחל: המותן צרה.
רעות: המותן יחסית צרה, אז כאילו בסדר. אבל יש איזה משהו מאוד מדכא…
רחל: נורא.
רעות: כאילו, ותחשבי שזה מה שלומדים בשיעורים האלה.
רחל: נורא.
רעות: כאילו, איך להתאים, ואז על סמך… אם אני שעון חול, אז אני ארצה שיהיה איזון בין הכתפיים. אבל להגיד לך, האם אי פעם עמדת מול המראה ואמרת אני צריכה לאזן למשל? אני צריכה לטשטש? אני צריכה…
רחל: את שואלת?
רעות: כן. היה לך…? כי את נשמעת שאת בעולם כזה של הכל טוב. תחבקו את הבטנונית…
רחל: [צוחקת]
רעות: אתם לא… אל תשטיחו את עצמכם לכדי זה.
רחל: [צוחקת] תחבקו את הבטנונית…
רעות: אבל את לא נתקלת בזה? את, למשל, לא הרגשת שפעם בחיים היה בא לך איזה בוסט של סטייליסטית ככה, תותחית, ש…
רחל: של סטייליסטית? לא.
רעות: לא יודעת, של מלביש, מלבישה, מישהי שתהיה לך עוד עין על המלתחה וככה תתפנקי כזה… מישהי עם סטייל טוב.
רחל: יש לי חברה מאוד מאוד מאוד טובה, שהיא מעצבת אופנה מדהימה, שמלא פעמים אני שולחת לה בבוקר כאילו…
רעות: ת'לוק?
רחל: הנעל הזה או הנעל… זה הזה או הזה הזה והיא עוזרת לי, אבל לא כי אני מרגישה שיצאתי תפוחית או תותית, אלא כי אני לא מצליחה להחליט אם הגובה הזו של החצאית מתאים לו פלטפורמה עכשיו או דווקא אני אלך על הסניקרס או זה.
רעות: כן.
רחל: סבבה, היא בעצם… בסדר.
רעות: אבל זה גם שם. כאילו, גובה הפלטפורמה אם הוא מתאים לך, זה גם כן מעולמות הסטיילינג.
רחל: נכון, נכון. נכון, זה נכון. אבל זה הסטיילינג של האמירה של איך אני רוצה להיות היום. כי אם אני עם חצאית שבע שמיניות דופקת פלטפורמה, זה דבר אחד. ואם אני אלך על סנדלי קש כאלה של סלין זה דבר אחר, זה וייב אחר. ואם אני אשים טבע נאות זה וייב אחר. אז איך בא לי להיות היום כשיש לי ביקור של הנהלת ויצ"ו העולמית תורמות מקנדה? למשל.
רעות: כן.
רחל: איך כדאי, באיזה וייב כדאי לי להראות?
רעות: אבל לא במונחים של כללים נוקשים, מה יגרום לי להראות יותר פרופורציונלית?
רחל: לא, לא. לפעמים כן. לפעמים אני אומרת וואו, אמאל'ה, עליתי שלוש קילו אני עכשיו לובשת את החצאית זאת, אני נראית כמו כורסה קטנה. לא בא לי, מחליפה.
רעות: כן.
רחל: בסדר גמור. זה בסדר גמור. אבל אם הווייב הוא קודם אהבה כלפי הגוף שלנו, כבוד לגוף שלנו, חוסר החפצה לגוף שלנו, למה שאני אהיה תות?
רעות: היי, נתפסת על התות.
רחל: אבל למה? כי יש גם סדרה כזאת תותית.
רעות: תותית.
רחל: וזה נורא מרגיז אותי, שיש סדרה תותית לילדות. מה, מה זה הטמטום הזה? אז גם כל התפוח כל הזה. למה אתן צריכות לכנות את עצמכן בשמות של פירות ומאכלים, בנות?
רעות: אז אני חושבת, אני באמת חצויה. כמי שבאמת הגיעה מעולמות הסטיילינג ולמדה את כל זה, נכון שריכזתי כאילו את מה שלקחתי מהקורס, מה שרציתי, וזנחתי מה שזנחתי. אבל אני כן חושבת, הרי הייתי בהמון, בעשרות ארונות וזה, יש נשים שבאמת באמת מוצאות נחמה. בכללים האלה מוצאות נחמה. וזה בהכרח אומר שבאיזשהו מקום זה יותר קשה לשים אמירה, לשים חותם אישי, לייצר סגנון אישי.
רחל: כי את בכללים.
רעות: כי את בכללים.
רחל: כן.
רעות: את לא יכולה, צריך לשים את זה על השולחן…
רחל: זה חוזר אולי לפרק שלנו מתלבשת או לובשת. זאת אומרת…
רעות: נכון.
רחל: כן.
רעות: יש בזה משהו.
רחל: כאילו, האם את רואה בהתלבשות איזה מין פעולת מאסט שאת חייבת פשוט לעשות ולהיפטר מזה, או האם את קמה בבוקר ניגשת לארון ובעצם מתחילה להתלבש.
רעות: עם חדווה.
רחל: כן.
רעות: נכון, עם חדווה.
רחל: ובוחרת, כן, כן, לגמרי זה שם. עכשיו, זה מוביל אותי גם למחשבה הזאת על הסטייליסטים בעצמם. האם סטייליסטים הם מצייתים לטרנדים או יוצרים טרנדים? האם זה עיסוק של יצירה או…
רעות: שאלה טובה.
רחל: האם את חיילת? האם את חיילת בתוך המשטר? את שוטרת בתוך ה…
רעות: בתוך הסלייד הזה של הגופים.
רחל: כן, כן, כן. ועכשיו, גם כאן בואי נדבר על בעצם ה… צבא הסטייליסטיות האלה שמציפות לנו את ערבי ההורים והחברה או הסטייליסטים הגדולים של אותם מפורסמים, שאני חושבת שיכול להיות שכאן יש הפרדה, כי בהרבה מובנים היום סטייליסטי העל הם סוג של מעצבים, הם סוג של אומנים.
רעות: נכון. הם גם שוברי מוסכמות.
רחל: כן.
רעות: הם לא… את לא תראי אותה מתאימה לקים…
רחל: כן, הם יחליטו עכשיו בצילומים של לא יודעת מי, איזו שחקנית מטורפת, להלביש את החלק העליון שלה בצינור מזגנים.
רעות: נכון.
רחל: הם יעשו דברים לא מקובלים על הדעת, הם ילכו לכל תצוגות האופנה של בוגרי ובוגרות בתי הספר לאופנה, ישבו שם ויקחו את הדגם הכי מופרע…
רעות: כן.
רחל: ל… לצילומי תדמית של לא יודעת מי או לפרסומת החדשה של זה וזה.
רעות: בלי להתחשב במבנה ובאגן ובתפוח כאילו זה לא קיים.
רחל: שום דבר, שום דבר.
רעות: זה לא קיים.
רחל: והם בעצם יושבים שם ועושים מעשה שהוא מעשה אומנותי. זה סוג של אינסטליישן, זה סוג של מיצב. הם לוקחים כל מיני פריטים מכל מיני עולמות שיוצרים אותם מעצבים ואומנים וכולי, אבל הם מחליטים ברגע הכאן ועכשיו, לעשות מעשה ולהלביש את אותה שחקנית או זמרת או דוגמנית ובעצם בכך, א', להשאיר חותם. הם יצרו יצירה. בואי, שערים של ווג זה הרבה פעמים יצירת אומנות.
רעות: נכון, אבל זה לא משהו שבנות תמותה, את תמותי ואת לא יהיה לך… כאילו את לא…
רחל: בסדר, אבל זאת יצירת אמנות.
רעות: אמנות.
רחל: הם עושים אמנות. ויכול להיות, אני תוהה כאילו, שאנחנו בעידן כזה היום שבאיזשהו מקום הסטייליסטים האלה, האלה…
רעות: האלה.
רחל: הם קצת מחליפים אפילו את מעצבי האופנה.
רעות: את המעצבים, נכון.
רחל: כי הם עושים מעשה שהוא… וואו. הם מרכיבים, הם עושים את הקומפוזיציה, הם ממש עושים שם…
רעות: נכון. והרבה פעמים הם לוקחים עיצוב ואפילו משנים לו קצת ורסיה…
רחל: נכון.
רעות: ומשהו שהיה מכוון ל… לא יודעת, מכנסיים, והופכים את זה פתאום לשרוול, וכאילו כל הפרשנות, האינטרפטציה, היא באמת, אבל אני…
רחל: הם גם הרבה פעמים בסיג ושיח משא ומתן עם המעצבים.
רעות: ברור.
רחל: תשנה את הצבע…
רעות: בדיוק.
רחל: תעשה ככה, תגדיל את הכתף, תעשה…
רעות: כאילו יש להם say, יש להם אמירה. אבל…
רחל: כן, כן, כן, וזה מאוד מעניין.
רעות: זה ממש, כי הסטייליסט זה באמת… זה סוג אחר. אני לא יודעת אם זה… אם אפשר להגדיר אותם כסטייליסטים. באמת. סטייליסט בארץ מבחינתי, הסטייליסטיות שאני עוקבת אחריהן, זה ממש איך למקסם את הפוטנציאל מהנתונים… תראי איך את מסתכלת. עוד שנייה את נרדמת.
רחל: נרדמת.
רעות: איך למקסם את הפוטנציאל מנתוני הפתיחה. עכשיו, את יכולה להירדם, אבל באמת יש נשים שרוצות וצריכות וממש כמהות למצוא את הפוטנציאל.
רחל: כן, אבל אז מה קורה? מה קורה? יש להם בארון… יש להם, לא בארון, אבל יש פריטים מוחרמים! אז היא בחיים לא תלבש חצאית פליסה…
רעות: נכון.
רחל: אסור לה ללבוש חצאית שלושת רבעי. מכנסיים קצרים זה לא מתאים למבנה הגוף הזה. מה זה? חיים פעם אחת.
רעות: [צוחקת] חיים פעם אחת. אז רחל חוגגת את ה… את כל מבני הגוף. יש שישה, אגב. לדעתי יש שישה. אני כבר לא זוכרת.
רחל: וואו.
רעות: הכחדתי את הסלייד הזה.
רחל: יש שישה? איזה עוד פירות? בננית?
רעות: לא, יש מלבן, תפוח…
רחל: מלונית?
רעות: אגס, משולש הפוך, משולש רגיל, כן, כל מיני.
רחל: [צוחקת] אבטיחית יש?
רעות: אבטיחית, אלה עם הבטן.
רחל: מה עם הכורסה שלי? יש כורסה?
[צוחקות]
רעות: אז באמת, בעולם אני חושבת שאפשר באמת את הסטייליסטים של הקוטור, זה לא הסטיילינג שאנחנו דיברנו. דיברנו כזה יותר על הסטיילינג שאנחנו מכירות, עם הכללים, והקודים, והגזרות, ואיך זה?
רחל: והצבעים.
רעות: הצבעים וצבעים של חורף וצבעים של קיץ ובדים כבדים יותר ובדים כבדים פחות, וזה בעיקר מה נכון ומה לא נכון.
רחל: ואני חייבת לציין שאת הסטיילינג הזה, הקטן, לפשוטות, מובילות נשים. בעוד הסטייליסטים הגדולים בתעשייה כמובן שהם גברים, כמו בכל תחום.
רעות: בהכללה כן.
רחל: כמו בכל תחום…
רעות: בהכללה ממש.
רחל: האיי-ליסט, האלה שמובילים, הם גברים. יש את סיון חימי ויש עוד כמה כאלה.
רעות: יש את סיון, ויש את… כן.
רחל: יש בודדות. אבל הכבדים, הגדולים. ושל הקטנות, גם מובילות אותם נשים, כמו סנדרה רינגלר וכאלה שהם כאילו סטייליסטיות אישיות, אבל של בניית מלתחה, של איך להתנהל ביומיום.
רעות: ליאת אשורי, סנדרה.
רחל: כן, זה נשים. אלה נשים וזה…
רעות: נקודה מעניינת.
רחל: מאוד, מאוד מעניינת.
רעות: נקודה מעניינת באמת.
רחל: כן.
רעות: כי שמייחסים עוד הפעם יצירה וחדווה והמצאה ותביעה וכישרון וחופש…
רחל: חופש, תעוזה.
רעות: תעוזה, בדיוק ברחה לי… תעוזה, איכשהו זה מובל על ידי גברים.
רחל: על ידי גברים.
רעות: וכשאנחנו חוזרים למקום הזה של מה מתאים למה…
רחל: אל תלבשי את זה. זה לא מתאים לך.
רעות: ואיזה גזרות ומה כן ללבוש ומה לא ללבוש וטה נה נה נה נה…
רחל: אסור לך A-ליין או את חייבת A-ליין או כל מיני כאלה.
רעות: אז זהו, עכשיו…
רחל: אז פה זה הסטייליסט, הסטייליסטים הגדולים האלה, זה אלה שיוצרים את הטרנדים, זה אלה שמחדשים בעולם, שמביאים בשורה. והסטייליסט… אותן סטייליסטיות "קטנות" ושזה עיסוק כל כך נשי.
רעות: קטנות זה לא…
רחל: אני עושה במרכאות כפולות.
רעות: במרכאות, אתן לא רואות אותה, כי הן עושות ארגזים גם, יש כאלה שעושות ארגזים.
רחל: בטח. זה מקצוע מכובד ושחלילה אני לא רוצה פה לזלזל…
רעות: נכון, הזלזול וה…
רחל: במקצוע הזה.
רעות: כאילו זה, זה לא במקצוע.
רחל: אבל הן בעצם מבינות בטרנדים. זאת אומרת, הן יודעות מה קורה עכשיו, הן על זה, הן על השעון, על הדופק, ומיישמות. בעוד שמי שקובע את הקצב של הדופק, אלה הגדולים.
רעות: לצורך העניין הסטייליסטית של קים קרדשיאן וזה מחליטה שהסטייליסט, סטייליסטית, X, Y, Z אנחנו מתרגמים אותה.
רחל: היום איפור מעושן.
רעות: כן.
רחל: טאק. איפור מעושן מעכשיו לחודשיים הקרובים. כל העולם, כל התבל, והים והגלקסיה באיפור מעושן.
רעות: ולכן אני חושבת שבד בבד עם להבין את מבנה הגוף ומה מתאים ומה נכון ומה יכול לך… קודם כל, תמיד אפשר לברוח ל-ugly-שיק. אני זוכרת גם את עצמי הרבה פעמים. יש לי עדיין את הג'ינסים, הבאגי, המאמס. אני לא תמיד חייבת לעשות לפי הכללים, ו… ולצעוד בשבילי הסטיילינג, שמא איך אני אראה. אני יודעת שכדי להראות הכי הכי, ובמיטבי ואופטימלי מבחינת אשליות, אז הגזרה רצוי שהיא תהיה גבוהה.
רחל: מבחינת אשליות, שימי לב.
רעות: אשליות אופטיות.
רחל: [שרה] אשליות.
רעות: בדיוק, אז רצוי גזרה גבוהה ורצוי נעלים מאריכות ורצוי שיהיה איזון כלשהו מבחינת הבד, במיוחד שאני מטר וחצי, אבל לא תמיד אני הרגשתי… שהייתי בתוך הקורס סטיילינג הרגשתי הרבה פעמים שזה מנטרל אותך. שכאילו לפעמים…
רחל: משתק.
רעות: משתק. כאילו שהיצירתיות, ופתאום בא לך לפעמים לפרוץ את הסלייד הזה. אז מה אם אני אגס? בא לי להתלבש כמו תפוח.
רחל: [צוחקת] תות.
רעות: [צוחקת] כן. אז יש בזה משהו מאוד ממשטר. אז אני חושבת שהסוד הוא באמת לדעת, מי שבאמת מתקשה, אז לדעת מה טוב. אני מדברת בשם עצמי. אני באמת… אני רציתי, אני רוצה להתלבש טוב רוב המקרים. אבל מתי שלא בא לי, ומתי שבא לי על גזרה נמוכה, מכנסיים רחבים, נעלי ספורט כאילו בומבסטיות ולא נעלים מאריכות, אני יודעת שמידי פעם, פעם באף פעם, זה הכול טוב. העולם לא יקרוס אל תוך עצמו.
רחל: בעיניי, אישה שאוהבת את הגוף שלה ואוהבת את הבגדים שלה תראה טוב כשהיא תתלבש.
רעות: כן? לא יודעת.
רחל: אישה, גם כשת… ת… תציית לסטיילינג…
רעות: כאילו בלי חוקי הסטיילינג.
רחל: ותעשה את מה שתפוחית אמורה לעשות, ותאר… [צוחקות]
רעות: תפוחית אמורה לעשות. לא, את קורעת.
רחל: כן, אישה שאוהבת את עצמה, שאוהבת את הבגדים שלה, לא משנה איך היא תתלבש זה יהיה ניכר.
רעות: כן.
רחל: ויראו שיש שם חדווה והיא תישא את הגוף שלה בתוך הבגדים בצורה שתעורר בך חשק ותעורר בך "וואו, איך היא התלבשה!" אפילו שזה ממש לא בכללים. ולעומת זאת, אישה שתציית לחוקים ולכללים ותעשה כל מה שצריך אבל היא עכשיו ב… במין כזה של לא נוח לה עם עצמה…
רעות: קונפליקט.
רחל: והיא לא אוהבת את זה שהאגן שלה רחב ושהרגליים שלה שמנות ו… אז לא משנה כמה כללים תעטי על עצמך וכמה תהיי בול לפי הרצפט את לא תראי טוב.
רעות: כן. אני גם חושבת שיש משהו. אישה שאוהבת להתלבש ממש, כאילו, שאוהבת וניגשת לזה עם חדווה, אז אפילו קצת פחות חשוב לה המבט החיצוני כי היא כל כך נהנית מפעולת ההתלבשות.
רחל: נכון, נכון.
רעות: אז זה באיזשהו מקום כזה ממש מצמצם את העין הביקורתית. ולעומת זאת, אנשים שבדרך כלל, שאני בכל אופן, שזה אז באמת זה נשים שיתקשו, גם עם העין מבחוץ. כאילו, כן היה איזשהו עניין פנימי של באמת היא לא הצליחה לפצח את הגנום של המלתחה שלה, אבל גם מה יגידו, איך יגידו, איך אני נראית, האם אני נראית טוב, האם אני נראית פחות טוב, האם אני נראית יותר שמנה או פחות שמנה, כלומר, יש משהו…
רחל: בדיוק. וכל הסטיילינג הזה הוא בנוי על העין הביקורתית. הוא בנוי על ביקורת. הוא, הוא, הוא זה הקטע שלו בעולם. להסתכל על גוף ולהגיד איך הוא בנוי. אה, אז אם הוא בנוי ככה אז אסור לו את זה, אז הוא חייב רק את זה, אז מה יטשטש לו את האמצע ויבליט לו את זה? מה זה?
רעות: אז אני רוצה להגיד יש בטיק טוק, אני לא אנקוב בשמות, אבל יש סטייליסט, כאילו, באמת מאוד מאוד מצליח, ישראלי אגב…
רחל: כן.
רעות: והוא, רוב ה… רוב הסרטונים שלו, באמת סרטונים קצרים, שאותי קצת מכווצים, כי קודם כל הוא מאוד מאוד בוטה כזה.
רחל: אוקיי.
רעות: "את לא יכולה… בנות תקשיבו, אתן לא יכולות, אני לא יכול לראות את זה, את הג'ינסים, את הטופים, את הבלייזרים ואת נעלי הווג'ה שלכן, אתן לא…", עכשיו, הוא אומר דברים, כאילו, חלק באמת נכונים, אבל נימה…
רחל: באמת נמאס בעין, בואי.
רעות: בדיוק. היא כל כך ביקורתית וזה הקטע שלו, מה נשים לא יכולות יותר ללבוש. וזה תמיד הרי מה נשים לא יכולות יותר ללבוש.
רחל: ברור.
רעות: אז באמת יש משהו. אני חושבת שאפילו חלק מהסטייליסטים, לוקחים את חוקי הסטיילינג היבשים וזה באמת לפעמים מאוד מאוד מגיע ממקום ביקורתי מדי.
רחל: כן.
רעות: ושם זה אפילו לי קצת צורם…
רחל: כן.
רעות: אפילו שאני מאוד כאילו פרו סטיילינג ופרו כללים.
רחל: יש משהו, אבל אני יכולה להבין אותו…
רעות: יש משהו מכווצץ.
רחל: כי באמת בישראל כל טרנד…
רעות: וואי, הופך מאוס.
רחל: הוא נהיה ממש לועסות ולועסות ולועסות ולועסות אותו. מוציאות אותו מכל החורים. וגם הוא לא משתחרר.
רעות: הוא לא משתחרר.
רחל: כשבעולם כבר דילגו והמשיכו הלאה פה זה עדיין…
רעות: [צוחקת] בדיוק.
רחל: פה זה עדיין אותו, על אותו דבר, ואת רואה את זה כל הזמן, בכל מקום, בכל גיל גם.
רעות: אולי נעשה על זה פרק. מדוע נשים ישראליות לא מצליחות…
רחל: נתקעות.
רעות: להשתחרר מטרנדים אה…
רחל: כן, זה באמת אה…
רעות: לאורך זמן. הרי באמת, זה באמת…
רחל: כי מגיע לוק…
רעות: לוק.
רחל: ואת מוצאת בו נחמה, בו נוח לך.
רעות: לוק שיתוק.
רחל: כן, וקנית את כל מה שצריך. יש לך סטרפלס, יש לך ג'קט, יש לך…
רעות: [צוחקת] את הווג'ה.
רחל: מאם ג'ינס, יש לך וג'ה. מה תעשי איתם עכשיו?
רעות: בדיוק.
רחל: אז אה…
רעות: תחרשי, תחרשי, תחרשי.
רחל: את משתמשת.
רעות: בקיצור, סטיילינג…
רחל: כן. אבל כן אני רק רוצה לסיים ב… שאחרי שדיברנו וטחנו את הנשים הסטייליסטיות, הקטנות נקרא להן, ככה שהן גם לא קטנות הן גדולות.
רעות: הן לא קטנות, הן יושבות על…ארגזים.
רחל: אני כן, זה קצת חורה לי שעשיתי אולי פה קצת…
רעות: דמוניזציה?
רחל: לא, אבל עשיתי מהן באמת נשים קטנות שרודפות אחרי הלא, לא, לא, לא. עכשיו, אני כן חושבת שהן עונות על צורך ואני כן רואה את החשיבות בדבר הזה ויש באמת נשים שמדווחות על סוג של גאולה בזכות הדבר הזה.
רעות: חד משמעית.
רחל: שהחיים שלהן השתנו, והן יודעות איך להשתמש בגוף שלהן, ואיך לגשת אליו…
רעות: חד משמעית.
רחל: שזה כבר דבר מאוד מאוד חשוב. אבל אני אומרת אל תעצרו שם. בגלל שעכשיו נפתח לכם הפתח, זה הפתח, זה כאילו נכנסתם למבואה. כנסו לסלון, תחרשו על כל המקומות האפשריים. למה להישאר שם? לא להיתקע בזה. יש לך רגליים שמנות? סבבה. מה רע ברגליים שמנות? כאילו, די, אנחנו כבר בעידן אחר. אנחנו רואות כל היום רגליים שמנות וזה יפה לנו. יש לך את הכתמים של רעות?
רעות: כן הויטיליגו.
רחל: בדיוק, מה רע בזה?
רעות: כן, אבל רחל…
רחל: תחשפי אותן.
רעות: כן.
רחל: תראי אותן.
רעות: רחל פה…
רחל: די, סיימנו, אנחנו לא בניינטיז. די, היום אפילו ילדות וילדים שמנים, ומכל מיני סוגים ומינים, והם והיא והוא ו-D וזהו. הכל נוכח, הכל קיים. אין שום סיבה להמשיך ולשנוא את הגוף שלנו. אין שום סיבה.
רעות: אני מאוד…
רחל: את מלבנית? שלום, מלבנית, שבי ליד תותית [צוחקת] ותעשו…
רעות: תאכלו את תפוחית. [צוחקת]
רחל: כן. [צוחקת]
רעות: אני מאוד מאוד מתחברת למסר. אני חושבת שזה מסר אופטימי ומדהים ובאמת מתכתב עם רוח התקופה ועם הפלורליזם וזה וזה. אני כן חושבת שזו עדיין עבודה מאוד מאוד סיזיפית וקשה, כאילו, לדבר את המנטרות האלה. לי לקח שנים.
רחל: זה הכי קל שיש. את רק צריכה להסתכל במראה ולאהוב.
רעות: ולאהוב, לא אמרת כלום. עובדה שלי לקח שנים.
רחל: את לא צריכה כסף, את לא צריכה סטייליסטית, את לא צריכה כלום.
רעות: אבל הנה, אני הוכחה חיה שלי לקח שנים לחשוף את הכתמים, שמבחינתי זה כמו אישה עם בטן, או מישהי עם צוואר, או מישהי עם שומנים בידיים, או שומני גב. לקח לי שנים לחשוף את זה והייתי מסתירה את זה. זה עבודה של שנים.
רחל: זוכרת איך בפרק ש… עם עמית ביטון, שאירחנו אותה כאן, אפשר לחזור אליו, את אמרת משהו שבאמת פתאום הבנתי. היא מדור אחר, יושבת פה והיא אומרת אני שמנה ואני רוצה שתקראו לי שמנה. לא מלאה, לא פלאס, לא כלום. אני שמנה.
רעות: זה אפילו לא ריקליימינג, היא פשוט…
רחל: אני רוצה להניח את המילה הזאת באוויר.
רעות: בדיוק.
רחל: ואת מסתכלת עליה, את יודעת.
רעות: יצורה.
רחל: איפה אני בגיל שלה הייתי יכולה להגיד על עצמי שמנה?
רעות: להגיד את זה, אני שמנה.
רחל: הייתי מעדיפה שיחתכו לי כל איבר אפשרי בגוף…
רעות: את הזרת.
רחל: לפני שאני אגיד את זה.
רעות: נכון. אז אני חושבת שזה גם עניין של גיל. ובאמת, אין… זה הרי, נשים בשנות השלושים המאוחרות אני מניחה שיותר נוטות לכיוון הסטיילינג, כלומר, נשים מהדור שלנו. היום הצעירות, לשמחתי הרבה, היום הצעירות פחות, פחות ופחות.
רחל: אז את חושבת שזה מקצוע שילך ויעלם?
רעות: אני חושבת שאם הוא לא יעבור טרנספורמציה מהסלייד הזה של התותית, תפוחית, מלבנית, זה כבר יהיה נן אישו או שהוא ימשיך להיות, הרי תמיד יהיו שלושים וארבעים. הוא צריך לעבור…
רחל: מעניין. אולי בעצם צבא סטייליסטיות ילך ויעשה כמו האיי-ליסט של הסטייליסטים.
רעות: הגדולים, בדיוק.
רחל: של למצוא אינדיבידואליזם.
רעות: אמירה, בדיוק, בין כל הכללים. לא אמרתי להכחיד את הכללים. אבל משהו בדור החדש, בבנות העשרה, הן להן לא אכפת.
רחל: נגיד לבילי אייליש יש סטייליסט?
רעות: נראה לך שאכפת לה? יש לה סטייליסט, אבל נראה לך שהוא עובד איתה על איזה מבנה היא? שעון חול…
רחל: טשטשי והסתירי.
רעות: או תפוח או בואי נרים את התפוח כדי שיתאזן עם האגס. נראה לך? הוא עובד על אמירה, הוא עובד על וייב, הוא עובד על מה בא לך לשדר היום. ויש משהו מאוד מיושן בגישה של הסטיילינג כמו שהוא…
רחל: של תתיישרי על הכללים.
רעות: בדיוק. "תתיישרי על הסלייד" אל מול "תתחילי לייצר אמירה. תתחילי להיות נוכחת".
רחל: "תתחילי להיות את", מה שנקרא.
רעות: בדיוק. שתהיה לך נוכחות בעולם. ואני חושבת שזאת טרנספור… זה מאוד מעניין…
רחל: מאוד.
רעות: לראות לאן עולם הסטיילינג ה"קטן" יותר, קטן במערכות כפולות ומוכפלות, הולך.
רחל: כן.
רעות: אז זה מאוד מעניין. אנחנו כמובן כאן כדי לעקוב אחרי כל התפתחות.
רחל: ברור, ולדווח.
רעות: לעקוב ולדווח, ברור. אז איזה כיף של פרק. רחל גץ סלומון, איפה אפשר למצוא אותנו?
רחל: אנחנו בספוטיפיי. אנחנו ביוטיוב עם צילום. אנחנו באפל פודקאסט, בגוגל פודקאסט וגם באתר של "אודיותר".
רעות: כמובן בסושיאל מדיה, כולנו, כל אחת, ורחל מתחזקת עמוד אינסטגרם מטריף.
רחל: או, כן?
רעות: הנה אני מרימה. וגם לי יש עמוד טיק טוק שלפעמים אני מעלה לשם גם פצעים.
רחל: היא מחמיאה לי רק בשידור. רק.
רעות: [צוחקת] כי אם זה לא, כאילו, אם אין לזה שומעים אז זה לא קרה, כאילו. אז הנה.
רחל: הנה.
רעות: אז הנה זה קרה. פרק 51 יצא לדרך. פודקאסט "מתלבשות על זה". יאללה, ביי.
רחל: ביי ביי.
קריין: "אודיותר" - הפודקאסטים של ישראל. הוקלט באולפני ADIO המשווקת את ספוטיפיי בישראל.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comentarios