שאלה שמרחפת בראשם של רבים היא "האם אהיה הורה טוב מספיק", התהיה הזו ככל הנראה הביאה לחלומה של העיתונאית רחלי רוטנר.
אזהרת טריגר: תוכן גרפי.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 12/12/2017.
["all I have to do is dream dream, dream, dream, dream"]
רחלי: שלום, מה נשמע? אני רחלי רוטנר וזה חלום שחלמתי אותו לפני חודשיים בערך. יש לי חברה, נקרא לה מיכל ויש לה בת. [צלצול פעמוני רוח] וחלמתי שהיא מזמינה אותי ליומולדת של הבת שלה, בת קטנה כזאת. [מוזיקה של "הבאנו שלום עליכם"] היומולדת נערך באולם בית כנסת. היו שם המון אנשים, הגעתי. ואני עזרתי לה לחלק דברים, להסתובב בין האנשים, 'שלום, שלום, מה שלומך? תודה שבאת'. עזרתי לה באירוע לארגן אותו. 'קיבלת כיוון? יופי, מוזיקה בסדר? כן, כן'.
ואז מיכל ניגשה אליי ואמרה 'בואי איתי רגע לחדר צדדי, אני רוצה שתעזרי לי להביא את העוגה'. [קול דלת] אני נכנסת לחדר ואני רואה שאין עוגה. יש רק מיכל קצפת. אז אני אומרת לה 'איפה העוגה?' אז היא אומרת לי 'אני העוגה'.
ואז היא נעמדת והיא מבקשת ממני להתחיל לעזור לה לצפות את עצמה בקצפת. אני הנחתי שהכוונה שנצפה אותה ואחר כך היא תצא מזה כדי שתהיה עוגה בצורת אמא. זה אמור להיות נורא מרגש.
אז עזרתי לה לצפות את עצמה בקצפת וסוכריות ושוקולד ואז הגיע הזמן לצאת החוצה מהעוגה והיא אמרה 'לא, יש לי תוכנית יותר טובה. יש פה שולחן', מן שולחן גבוה כזה שהמשטח שלו, המשטח האופקי של השולחן הוא בגובה הצוואר. והיא ניגשה לשולחן הזה והיא נכנסה בו חזק. [מוזיקת אקשן] היא קיבלה מכה בצוואר כזה והתחילה להיכנס בו שוב ושוב ושוב.
ואז אני הבנתי שהתוכנית שלה היא לערוף את הראש שלה כדי שהגוף יישאר בתוך העוגה והיא תמות ותחזור לחיים כרוח רפאים ותוכל לפקד על מסיבת היום הולדת בזמן שאנשים אוכלים את עוגת הגופה בצורה מושלמת של אמא.
אז היא התחילה להיכנס בכוח שוב ושוב בשולחן [רעש של מכה אחר מכה] אבל השולחן אפס לא היה כזה חד, אז הראש שלה לא נערף במכה אחת. הוא פשוט התחיל לקבל מכות ושריטות ולאט לאט להערף אבל מזה בהדרגה. כאילו כי הוא היה כל כך לא חד שפשוט הצוואר התחיל לאט לאט להיקרע וזה.
עכשיו אני צופה בכל זה, אני נורא רוצה לעצור אותה, אבל היא כבר באמצע התהליך אז אני מבינה שעכשיו זה לא זמן טוב לעצור. אני הולכת לחפש את חברה שלי השנייה, יעל. אני נכנסת לאולם, אני רוצה שהיא תעזור לי. כאילו אני צועקת 'יעל, יעל' [מוזיקת "שלום עליכם"] וכל האנשים באולם אומרים לי 'אני יעל', 'אני יעל', 'אני יעל', 'אני יעל', 'אני יעל', 'אני יעל'.
לא, רגע, איפה יעל? מישהו שיעזור לי. בינתיים אני רואה שמיכל סיימה את העריפה, אבל הראש שלה נשאר תלוי על חוט ולכן היא לא הצליחה למות. היא לצערה עברה במקום זה לאיזה לימבו כזה של אנשים שחצי מתו כי היא לא הצליחה לערוף את הראש עד הסוף, אז היא עכשיו עברה ללימבו. עכשיו בגלל שאני הייתי איתה באותו זמן, אני עברתי איתה ללימבו הזה לצערי.
וכל אולם הבית כנסת [מוזיקת "שלום עליכם" בהילוך איטי] עם כל המוזמנים הפך פתאום לאולם מלא אנשים שהם כולם עם ראשים חצי ערופים [נהמת מפלצת] גופות חצי מרוטשות. כל מי שניסה למות ונעצר באמצע בגלל איזושהי בעיה טכנית, כולם סביבי כאלה מעוותים.
ואני מתחילה לצעוק ולצעוק ולצעוק… ואז התעוררתי.
זה היה סיוט מאוד קשה. כמה שקשה לשמוע אותו, היה יותר קשה לחוות אותו. פחדתי לחזור לישון, פשוט חיכיתי ערה עד שבעלי יחזור כי פחדתי לחזור לישון לבד. באותה תקופה מיכל, הבת שלה הייתה חולה ואז חלמתי את החלום הזה. אני מניחה ש… אני לא יודעת, שנראה לי מוזר הסיטואציה שלחברה שלי יש ילדה ושהיא אחראית למישהו חי שאולי הוא עכשיו כאילו קשה לו והוא במחלה וכאילו אני רגילה שאנחנו הילדים ושבנו מטפלים ופתאום אנחנו בצד המטפל. וזו סיטואציה שאולי הקצינה לי בראש לכדי להתמסר למישהו ברמה קיצונית עד כדי כך שאתה כל כך רוצה שהעוגה שלו תהיה יפה שאתה פשוט עורף לעצמך את הראש כדי שהעוגה תהיה יפה. אז יכול שאני קצת פוחדת מהסיטואציה הזאת. יכול להיות שאני פוחדת מהעתיד שלי שאולי יום אחד יהיה לי ילד וכמה אני אצטרך להקריב בשבילו. האם זה יהיה יותר מדי בשבילי? לעומת החברה שכן יכולה לעשות את זה.
[“And all I have to do is dream. dream, dream, dream, dream. dream, dream, dream. dream”]
תודה.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments