מתחת לכל ביקורת - דומינוס

מתחת לכל ביקורת: ישראלים משאירים את הביקורות הכי הזויות בגוגל. אור בוטבול ועמרי הכהן מבקרים את הביקורות והפעם, דומינוס!

---

ג׳ינגל: רשת עושים היסטוריה.

שלום, ברוכים הבאים לפרק הראשון של הפודקאסט החדש שלנו, מתחת לכל ביקורת, הפודקאסט שבו אנחנו הולכים לבקר את הביקורות שישראלים משאירים בגוגל. אני אור בוטבול.

ואני עמרי הכהן.

אור: ואנחנו שחקנים וכותבים, אנחנו עובדים הרבה שנים ביחד ויש לנו… נוצר לנו תחביב די מטומטם לאורך השנים. כשאנחנו עושים הפסקת צהריים ומחפשים מה לאכול אנחנו נכנסים לביקורות על עסקים בסביבתנו כי אנחנו רוצים לאכול איפה שטוב. ואם נכנסים לביקורות האלה של גוגל מגלים אוצר בלום של טמטום והזיה ובעיקרון הביקורות הכי מוזרות מהאנשים הכי מוזרים שאפשר לדמיין.

עמרי: זה ממש ארכיון שאוצר בתוכו את כל החברה ההזויה שלנו, את האנשים ה-

אור: מכל הקשת, כל הגוונים.

עמרי: את האנשים ההזויים, הנקמנים.

אור: הכועסים.

עמרי: העצבניים.

אור: המפרגנים בהגזמה.

עמרי: ואלה שבאמת מנסים לעשות טוב בעולם ומשאירים ביקורת שעוזרת כי בסוף אנחנו משתמשים בביקורות האלה.

אור: כן. זה, הביקורות זה דבר חשוב, אבל איכשהו לשם מתנקזות הביקורות באמת ברובן שאין לך מושג איפה להתחיל לדבר עליהן מרוב שזה מצחיק, ולכן חשבנו לעצמנו ״רגע, אין מספיק פודקאסטים בעולם וזה לא כאילו לכל בן אדם בגלקסיה יש פודקאסט, בוא נעשה פודקאסט על זה״, אז זה מה שאנחנו הולכים לעשות. בכל פרק אנחנו הולכים לקחת עסק, רשת, רשת גדולה בדרך כלל, לקרוא ביקורות מכל הסניפים שלה ולהביא לכם את הדברים הכי יוצאי דופן שמצאנו.

עמרי: ואולי אפילו יהיה איזה ערך מוסף ונצליח לנתח את החברה שאנחנו חיים בה כי בעצם להשאיר ביקורות זה דבר מאוד מאוד ישראלי, זה סוג של תחביב לאומי או ספורט לאומי.

אור: נכון.

עמרי: ישראלים מאוד אוהבים לבקר ומאוד אוהבים להגיד את דעתם כשמבקשים ובעיקר כשלא מבקשים מהם.

אור: כן, אז יכול להיות שיהיה ערך מוסף. לא הייתי בונה על זה אבל יכול להיות שזה יבליח פה ושם, אנחנו נשתדל, אז-

עמרי: יהיה בערך מוסף.

אור: יהיה בערך מוסף.

עמרי: אהבת? לא הבנת.

אור: לא הבנתי עד הסוף.

עמרי: אז אני מתנצל על זה.

אור: והיום רשת שכל ישראלי מכיר ואוהב, אולי, לא כל, לא כל הישראלים לפי הביקורות שקיבלנו - דומינוס, בוא נתחיל.

[מוזיקה]

עמרי: הייתי רוצה, אור, לספר לך ולמאזינים ולמאזינות שלנו קצת fun facts.

אור: בבקשה, אני מקווה שהן יהיו גם fun וגם facts.

עמרי: facts הם בטוח, תכף נראה אם הם גם fun.

אור: אוקיי, בוא נתחיל

עמרי: על רשת דומינוס פיצה.

אור: בבקשה

עמרי: בעצם, רשת דומינוס פיצה, היא הוקמה ב-1960, שזה לא כזה מזמן, אני חשבתי שזה יותר עתיק.

אור: לא בישראל.

עמרי: זה הגיל של ההורים שלי בעצם, על ידי האחים טום וג'י מונן, בארצות הברית כמובן. הייתי רוצה לשאול אותך - כמה פיצות אתה חושב נמכרות בכל שנייה בעולם?

אור: בכל הסניפים של, בכל הסניפים של דומינוס בכל העולם.

עמרי: בכל העולם.

אור: בכל שנייה 67 מיליון.

עמרי: אתה מפריץ בצורה שהיא… אני רוצה לקום וללכת כי זה אין שום דרך למכור מוצר בשישים ושבע מיליון!

אור: אני לא יודע, כמה סניפים יש? אתה שואל אותי…

עמרי: אי אפשר! אי אפשר!

אור: אני לא טוב במתמטיקה.

עמרי: אבל זה לא מתמטיקה, זה common sense.

אור: זה לא common sense, זה מתמטיקה. זה כמות הסניפים שאני לא יודע כפול כמות הפיצות שאני לא יודע כפול כמות הלקוחות שאני לא יודע. יש יותר מדי משתנים שאני לא יודע.

עמרי: אי אפשר למכור כסף ב-67 מיליון לשנייה, הם מוכרים 350 פיצות בשנייה.

אור: זה ממש מאכזב לעומת 67 מיליון.

עמרי: זה הרבה יותר ריאלי. בחישוב מהיר, הם כותבים באתר של דומינוס, זה משהו כמו 21 אלף משולשים שנאכלים בכל דקה ברחבי העולם.

אור: זה קצת צ'יפ ללכת על משולשים אם המוצר שלך מתחלק לשמונה, אף אחד לא קונה משולשים מדומינוס.

עמרי: בהחלט, אנחנו גם ניגע בזה בהמשך. נתון מאוד צרבתי ואחרון-

אור: כמה גרמים של קמח הם מוכרים כל שנייה? אתה מבין? זה קצת לא פייר.

עמרי: היית רוצה לנחש כמה סניפים יש בישראל שלנו הקטנה?

אור: 125.

עמרי: וואו, נחתת פי 2 בדיוק. 63 סניפים, 63 סניפים, כולל 6 סניפים כשרים היחידים בעולם.

אור: אז אני עושה הערכת יתר, הערכת יתר לדומינוס באופן כללי.

עמרי: שזה באופן כללי איך שאנחנו צורכים את האוכל שלנו לדעתי, גם כשאנחנו מזמינים אוכל, אתה ואני.

אור: הערכת יתר.

עמרי: הערכת יתר לא בריאה בכלל.

אור: חד-משמעית.

עמרי: נצלול לביקורות?

אור: קדימה. בוא, מצאתי לך מישהו שהוא לא מהקוטרים, הוא דווקא בא ממקום טוב.

עמרי: אוקיי.

אור: הוא בעד הרשת. והוא כותב ״הפיצה נהדרת אבל בזמן האחרון הם התחילו להכניס שיני שום ללחם שום וזה מעצבן. חבל, הלך להם מעולה לפני זה.״

[צחוק]

אור: ואני רוצה להרגיע את בר שנראה לי שדומינוס תשרוד גם אחרי שהם הכניסו שיני שום ללחם שום, מה שלא נראה לי שקורה!

עמרי: תשמע, אני רוצה להשיב לך, להשיב לך באותו מטבע.

אור: תן לי בראש.

עמרי: אני הייתי רוצה לבקש מוזיקה קצת פילם נוארית לרגע הזה.

אור: אוקיי, אוקיי, אני, אפשר לטפל בזה.

עמרי: יש לך משהו כזה?

אור: כן, קבל.

עמרי: או, אוקיי, אוקיי.

[מוזיקה מתנגנת ברקע]

עמרי: ״ביום שבת 24 בדצמבר 2022 הזמנתי פיצה לביתי. הפיצה הגיעה אך ללא הבקבוק פאנטה שהזמנתי. השליח הבטיח לי להביא את הבקבוק פאנטה תוך חצי שעה אבל הוא לא הגיע. היום יום רביעי 28 בדצמבר-״

אור: גם לזה יש תאריך?!

עמרי: הוא יומנאי, האיש יומנאי, הוא נותן לנו… מה אכפת לי כמה זמן עבר? ״נאלצתי להגיע בכוחות עצמי כדי לקבל את הבקבוק שלי. לאחר שקיבלתי את הבקבוק שאלתי למה לא הגיעו אליי, התשובה שלו היתה בגלל שירד גשם. השבתי לו שהשליח עזב את הבית שלי ושעתיים לפחות לא היה גשם. הוא הסביר לי שגם אם אין גשם הכבישים רטובים.״ זה, אתה מכיר את זה שיש בוחנ-

אור: נגמר, זהו?

עמרי: זהו.

אור: אוקיי. אומייגאד, רגע, בוא נשחזר שנייה - הוא קיבל פיצה בלי הפאנטה שלו ואז הוא הלך פיזית לסניף כדי להביא את הפאנטה שלו?

עמרי: הוא חיכה ארבעה ימים. אני-

אור: ואז הוא הלך להביא את זה.

עמרי: כן, הוא לא היה פנוי, הוא חיכה ארבעה ימים, ואז… מה הוא עשה בזמן הזה, הוא ציפה שזה עוד יגיע?

אור: התחמם וכעס וניסח ביקורת, אבל אומייגאד למה זה כל כך חשוב לך? לא קיבלת, אתה לא הולך לקבל את הפאנטה.

עמרי: מתחבא שם משחק מילים עם פנאטי ופאנטה, אנחנו לא ניגש למשחק הזה

אור: זה לא, אנחנו לא יכולים לעשות את זה לעצמנו.

עמרי: בכלל לא.

אור: יש יותר מדי דברים אחרים לדבר עליהם.

עמרי: ואנחנו גם גילינו שאנשים אוהבים פאנטה.

אור: וואו, יש כאן איזה 10 ביקורות שלא הכנסנו שמדברות על פאנטה, הרצון בפאנטה, העובדה שהם לא קיבלו פאנטה… אני אוהב פאנטה, אני אוהב הרבה דברים מגעילים.

עמרי: פאנטה זה טוב.

אור: אני אוהב ממתקים מגעילים וכאלה, קוקוס ורוד וכדומה, אבל זה לא הולך עם פיצה.

עמרי: אז תשמע, אם כבר אנחנו תוהים לגבי ניסוחים של אנשים, בוא אני אספר לך על ביקורת של בחור בשם דניאל.

אור: אוקיי.

עמרי: אתה מוכן לזה?

אור: כן.

עמרי: כוכב 1. ״אכלתי בפיתה קצבים צמוד לפיצה. הפיתה הייתה אליפות.״ הוא המליץ על בית עסק צמוד, זה מה שהוא עושה עכשיו, הוא המליץ על בית עסק אחר!

אור: אבל בדרכו שלו זו ביקורת נהדרת כי הוא אומר אני אפילו, אני מתעלם מדומינוס סניף וואטאבר, אני הלכתי למקום אחר ונהניתי בו, תבינו מזה מה שתבינו.

עמרי: תשמע, אם פיתה קצבים הרוויחו לקוח אחד מהביקורת הזאת הם הרוויחו פרסומות חינם.

אור: ועכשיו בכלל הרוויחו כמיליון פרסומות חינם. יש לי עוד אחת מאוד צנועה, של מוטי, כוכב 1. היא קצרה אבל כמו הפרקים הטובים ביותר בתנ"ך אפשר לפתוח ולפרוט אותה, להתפלפל ולדבר עליה. הוא כותב ככה, כוכב 1, ״לא טעים בכלל, ניסיתי כמה פעמים״.

[צחוק]

אור: שזה נכנס לתת הפינה שלנו שתחזור הרבה-

[קריין]: לא לומדים מטעויות.

עמרי: אם לא היה לך טעים למה ניסית כמה פעמים?!

אור: ״ניסיתי כמה פעמים, לא טעים בכלל״! הביקורת היא עליך, כתבת ביקורת עצמית - אני לא לומד מטעויות. וכמו שמישהו, נראה לי איינשטיין אבל תמיד מצטטים את זה לא נכון, אמר: ״משוגע זה מי שעושה אותו דבר כמה פעמים ומצפה לתוצאות שונות״. יכול להיות שזה מישהו אחר, זה מישהו שמצוטט על רקע שקיעה בפייסבוק של אמהות.

עמרי: אז אם כבר אנחנו מדברים על… איך קראת לפינה הזאת?

אור: לא לומדים מטעויות.

עמרי: לא לומדים מטעויות.

אור: תכניס לי את הקיו של לא לומדים מטעויות.

[קריין]: לא לומדים מטעויות.

אור: או, יפה.

עמרי: יפה, יפה.

אור: אוקיי.

עמרי: אז אם יש לנו כבר פינה כזאת של לא לומדים מטעויות אני חושב שהביקורת הבאה מאוד מתאימה לפינה הזאת.

אור: אוקיי.

עמרי: ״פיצה מזעזעת. זאת הזמנה שלישית מהם, הפיצה פשוט מאכזבת, תפלה, קרה, לא ממליצה להזמין מהם גם אם הם היחידים שפתוחים בשבת. תכינו פיצה בבית.״ לאיזה מצב-

אור: ״תכינו פיצה בבית״.

עמרי: תשמע, אנשים מגיעים למצב שהפיצה מזעזעת וזו הזמנה שלישית! איפה היא גרה שזו האופציה היחידה שלה?

אור: וגם אם זו הפעם השלישית שזה מזעזע, אז כאמור הביקורת על חשבונך, את עושה טעות.

עמרי: טוב, אני רוצה לפתוח עוד פינה.

אור: נו.

עמרי: אתה מרשה לי?

אור: אני חושב שעל זה אנחנו נתבסס.

עמרי: יש פה פינה שאני רוצה לקרוא לה…

[קריין]: לא היית שם.

[צחוק]

עמרי: זה אנשים שעל פי סוג התגובה שהם השאירו אפשר להסיק שהם לא בדיוק היו בסניף של דומינוס פיצה אלא במשהו קצת דומה, אני אקריא לך ותעצור אותי כל פעם שאתה חושב שזה לא מתכתב עם דומינוס פיצה.

אור: בבקשה.

עמרי: כוכב אחד. ״לצערנו התאכזבנו מהסניף. הזמנו שני משולשי פיצה, אחד מהם לא היה-״

אור: רגע, וואו, פוס. אין, אין, אין אפשרות להזמין משולשים בודדים בדומינוס אלא אם אני לא יודע משהו.

עמרי: זה נכון, שרלוק! אין משולשי פיצה בדומינוס. כבר מחשיד. אני ממשיך: ״אחד מהם לא היה אפוי״.

אור: אחד מהמשולשים.

עמרי: אה-הה.

אור: שאי אפשר להזמין בדומינוס.

עמרי: ״כשלקחנו את הפיצות ונסענו גילינו שיש מבצע - משולש וטרופית בעשרה שקלים״. הם היו בקיוסק, מישהו צריך להגיד את זה.

אור: גם הם לקחו את זה ונסעו, כנראה הם היו כל כך in a hurry שהם עצרו באיזה מקום.

עמרי: מישהו עבד עליהם, הוא אמר להם ״זה דומינוס פיצה פה, בטח מותק, מה את רוצה?״ ומכר ל-

אור: אתה יודע מה סביר? שהם עצרו בדומינו פיצה, הרשת שכשמחפשים את דומינוס מוצאים אותה קודם.

עמרי: שזה גם הולך על הקוביות דומינו, נכון? בלוגו שלהם או איזה משהו.

אור: כן כן כן, פשוט ירוק אדום כי הם אזרים.

עמרי: מלשון אזרבייג'ן?

אור: נראה לי אבל אני לא בטוח איך הדגל נראה אז אני אשמח אם יורידו את זה בעריכה.

עמרי: תכוון את הפוגענות שלך פשוט שנדע איפה גיאוגרפית זה נופל.

אור: ואם כבר פוגענות אז יש לי כאן ביקורת עם טריגר וורנינג.

עמרי: או!

אור: כן, יש פה שפה…

עמרי: גסה?

אור: אני לא… לא, לא גסה אפילו אבל לא פוליטיקלי קורקט, שאני לא עומד מאחוריה אבל נוכחת. (בקול שונה:) ״הזמנתי פיצת ש-״ אני קורא לך את זה-.

עמרי: אני אשמח, זה לא הייתי מוכן לזה.

אור: אני אקרא לך את זה כמו הדמות שאני מדמיין שכתבה את זה.

עמרי: יש.

אור (בקול שונה): ״הזמנתי פיצת שף, קיבלתי פיצת בצל. התקשרתי לסניף, לא נשמעו מופתעים.״

[צחוק]

עמרי: כן?

אור: (צוחק) כי גם הכל פה עם 3 נקודות, הוא חושב על זה תוך כדי.

עמרי: לקח לו איזה 40 דקות לכתוב את התגובה.

אור: אבל הוא גם מנכיח את ה-, את זה שהוא, את הפאוזה, הוא כתב שלוש נקודות, לא משנה.

עמרי: אוקיי.

אור: מהתחלה. (בקול שונה:) ״הזמנתי פיצת שף, קיבלתי פיצת בצל. התקשרתי לסניף, לא נשמעו מופתעים, הציעו לשלוח פיצה חלופית. מחכה.״

[צחוק]

עמרי: הוא מחכה בלייב?

אור: הוא מחכה, כי אחרי, כי השורה הבאה היא (בקול שונה:) ״המשך: טוב, אז-״

עמרי: כמה ימים לקח לכתוב את זה?

אור: לא יודע, זאת תגובה בהמשכים. (בקול שונה:) ״המשך: טוב, אז חיכיתי וחיכיתי ואף אחד לא הגיע. התקשרתי אחרי 40 דקות והעובד שאל אותי הזמנת פיצה עם זיתים? רציתי לשאול אותו האם הוא מפגר אבל לא היה לי נעים, אז ביקשתי זיכוי, סירבתי לזיכוי.״

[צחוק]

אור: יש פה כל כך הרבה דברים

עמרי: רגע, רגע, רגע, אני רוצה להתעכב על הסוף. הוא ביקש זיכוי ואז הוא סירב לזיכוי?!

אור: ״סירבתי לזיכוי!״

עמרי: איך, בוא נעשה את השיחה הזאת.

אור: הוא רצה להשפי-

עמרי: בוא נעשה, אתה תהיה הלקוח. ״אדוני, אנחנו אנחנו מאוד מתנצלים על הטעות״.

אור: (בקול שונה) אני, אני חיכיתי 40 דקות בשביל הפיצה!

עמרי: אנחנו מתנצלים, אנחנו… איך נוכל לפצות אותך?

אור: (בקול שונה) אני מבקש זיכוי.

עמרי: בסדר גמור אדוני, אתה תקבל מאיתנו זיכוי מלא על הפיצה.

אור: (בקול שונה) אני מסרב לזיכוי שלך.

עמרי: אבל זה-

אור: (בקול שונה) להתראות!

עמרי: תשמע-

אור: (בקול שונה) דינה, הם לא נותנים זיכוי!

עמרי: ולדעתי אין דינה בבית גם, הוא סתם צועק את זה.

אור: אין לו, לא, הוא רגיל לצעוק את זה כשמביאים פיצות והוא רוצה שישמעו שיש הרבה אנשים בבית, זה כבר הרגל.

עמרי: אה, מאלה ש… כן

אור: (בקול שונה) דינה, הפיצות הגיעו!

עמרי: וואו, איזה איש. תשמע, אני חושב, אני מצאתי ביקורת-

אור: נראה אותך מתעלה על זה!

עמרי: יש פה איזה משהו שאני חושב… אני, אני לא יודע איך להגיב לזה, זה הצחיק אותי ברמה של דמעות בעיניים.

אור: אוקיי.

עמרי: קוראים לה הדס.

אור: אוקיי.

עמרי: היא נתנה כוכב אחד והביקורת שלה זה שלוש מילים.

אור: אוווו, רגע.

עמרי: אתה לא תנחש.

אור: אני יכול לנחש?

עמרי: בבקשה, אתה רוצה לנחש?

אור: לא טעים בכלל.

עמרי: אתה לא בכיוון בשום צורה!

אור: רגע, כמה כוכבים?

עמרי: אחד.

אור: אחד. היא לא מרוצה, שלוש מילים. אמממ…

עמרי: היא כתבה-

אור: השירות ממש גרוע.

עמרי: היא כתבה ״לא ביקרתי כאן״!

[צחוק]

עמרי: תקשיב, זה מנצח.

אור: כמה, כמה ביקורות היא כתבה?

עמרי: כתוב… אני לא אגיד את השם שלה.

אור: צריך להבהיר, צריך להבהיר, על כל מבקר, אתה, אתה כותב את זה דרך החשבון גוגל שלך, זה לא אנונימי, אפשר למצוא אתכם כשאתם כותבים את הביקורות האלה וכתוב כמה ביקורות כתבתם וכשיש לך יותר, כשיש לך הרבה ביקורות אתה נחשב ממליץ מקומי, אתה מקבל איזה אייקון כזה כמו שיש תגיות בפייסבוק. כמה היא כתבה?

עמרי: אז שים לב, הדס שלנו כתבה אלפיים מאתיים שבעים וחמש ביקורות.

אור: אומייגאד! זה המון!

עמרי: אני חושב שאנחנו צריכים לעשות פרק נפרד על הביקורות של ההדס הזאת, היא לא ביקרה-

אור: אז אפשר ללחוץ על הפרופיל שלה ולקרוא ביקורות שהדס כתבה.

עמרי: וואו, אנחנו נעשה את זה, אני מרגיש שזה-

אור: האישה הזאת שכתבה אלפיים ביקורות, היא מכירה את הפורמט.

עמרי: יו.

אור: הביקורת שהיא כתבה לסניף דומינוס המסכן הזה-

עמרי: ״לא ביקרתי כאן״!

אור: ״לא ביקרתי כאן״!

עמרי: והיא נתנה כוכב אחד! זה מה שנקרא-

אור: וזה מוריד להם את הממוצע!

עמרי: אני, אתם אצלי כוכב אחד עד שמוכח אחרת. כשאני מגיעה אני מעלה אבל הם לא מתחילים בטוב אצלה. יו, זה משהו באמת… איזה אנשים.

אור: טוב, אני רוצה לקרוא לך אחת. אני לא יודע אם זו פינה או שזה רק משהו שאני חושב ששווה לציין: אנשים לפעמים, במיוחד כשהם כותבים ביקורות כועסות הם זועמים, הם רוצים לשפוך את חמתם על הגויים. אבל הם נאלצים לעשות את זה עם שמות המוצרים ובגלל שרשתות גדולות, אתה יודע, יש להם צוותים של שיווק וכאלה אז לדברים יש שמות מצחיקולים דביליים כאלה.

עמרי: נכון.

אור: ואז יוצא מין מיקס מפגר של ״אני נורא כועס אבל למוצר יש שם מטומטם״ ואז יוצאות ביקורות כאלה:

עמרי: אוקיי.

אור: ״הפיצה הגיעה באיחור, השליח נתן לנו שני מגשים שבכלל לא היו עבורנו. לא הביאו את הלחם שום ואת הקינוח אצבעות מוגזמות. אמרנו לו, הוא דיבר עם הסניף ואז הוא החליף לנו את המגשים להזמנה שלנו והביא את הלחם שום והאצבעות המוגזמות אבל ללא הרוטב קרמל בייגלה, ככה שבפועל קיבלנו בצק. אמר שילך להביא את הרוטב קינוח, מעולם לא חזר. חוויה לא טובה, מבאס.״

עמרי: מה זה רוטב קינוח?

אור: מה זה אצבעות מוגזמות?

עמרי: אוי ואבוי. זה מה שנקרא אי אפשר לקחת אותך ברצינות כשאתה מדבר ככה.

אור: אדוני השופט, אני ביקשתי וביקשתי ועל אף בקשותי מרשי לא קיבל אצבעות מוגזמות ורוטב בייגלה קלאסי.

עמרי: הוא סתם היה יכול להגיד לא קיבלתי את ההזמנה, למה הוא מפרט?

דובר א: לא קיבלתי את המוצר, לא קיבלתי את הקינוח.

עמרי: תגיד פיצה, וואי. אצבעות מוגזמות זה בתפריט של דומינוס?

אור: אצבעות מוגזמות אני אבדוק לך.

עמרי: אפשר להזמין את זה גם בבקשה?

אור: זה קינוח.

עמרי: או, איזה עבודה עשית, תחקיר של בלש.

אור: בדקתי את זה באתר.

עמרי: ממה זה עשוי?

אור: כמו שהוא כותב, מבצק.

עמרי: סתם בצק?

אור: זה בצק שיש עליו סוכר וקינמון וטובלים אותו בעוד סוכר ועוד קינמון, זה הרוטב שלא היה לו. אז בעצם בעיקרון היה לו בצק, קינמון וסוכר שזה תכולת מטבח. היה לו לחם.

עמרי: אוקיי, תשמע, יש פה עוד ביקורת שנכנסת תחת המטריה של ״לא לומדים מטעויות״.

[קריין]: לא לומדים מטעויות.

עמרי: כוכב אחד. ניר. ״אם הבעלים של פיצה דומינוס היה יודע כמה הסניף הזה דוחה הוא היה מבטל את הזיכיון לאלתר. לא להתקרב, פיצה לא אכילה. כבר חמש פעמים ברצף מזמין רק כי דומינוס זו פיצה חיה רעה בדרך כלל.״ מה זה?!

אור: כמה פעמים הוא מזמין?

עמרי: תשמע, הוא כתב ״כבר חמש פעמים ברצף מזמין רק כי דומינוס זו פיצה חיה רעה בדרך כלל.״

אור: אני רוצה להתעכב על הניסוח ״חמש פעמים ברצף״, אלו היו חמש הארוחות האחרונות שלו?

עמרי: אתה אדם לא בריא ניר.

אור: הוא אכל בוקר צהריים ערב בוקר צהריים בדומינוס, ואז מן הסתם שהוא יכתוב ביקורת רעה, הוא כנראה בהרעלה.

עמרי: ותשמע ״הפיצה חיה רעה״ זה גם הסלנג הזה שאנשים משתמשים בו.

אור: כן, אתה כותב ביקורת ״חבר'ה, אני ממליץ לא לאכול שם, על פי דעתי המחירים מוגזמים והתוצר לא משהו למרות שבדרך כלל חיה רעה הפיצה.״

עמרי: אתה מבין, קוראת את זה איזה דודה נחמדת, בת שבעים, והיא מקריאה לבעלה. אולי זאת דינה, הבת-זוג של ההוא.

אור: דינה!

עמרי: והיא אומרת לו ״דרור, הפיצה חיה רעה, זה טוב או רע?״

אור: איך היא הייתה בחמש הפעמים שלפני זה, זה מה שמעניין אותי.

עמרי: זה סלנג של צעירים, אתם צריכים להבין שגוגל זה לכולם. אוקיי, אתה מוכן לזה אור?

אור: אני חושב שלזה, אני רואה מה אתה הולך לקרוא, אני אשים לך קצת מוזיקת קונספירציה, זה ה-theme שאני חושב שיתאים לך.

עמרי: משהו טוב אבל, משהו-

אור: שים לב לזה.

[מוזיקה]

עמרי: אוקיי, אוקיי, אפשר לעבוד עם זה. הופה.

אור: יפה.

עמרי: אתה מוכן?

אור: כן, תן לי.

[מוזיקה]

עמרי: (בקול שונה) ״שמתם לב שדומינוס ממש התחילו להדרדר בזמן האחרון?״

אור: גם אתה עושה דמות.

עמרי: זה מישהו שהוא קונספירט-, הוא כזה, הוא לא מאמין שרצחו את רבין, רבין עוד בינינו.

אור: אוקיי, הוא בחדר אפל וחשוך ומתחת לשמיכה.

עמרי: מי בנה את הפירמידות? לא בטוח.

אור: סבבה, אוקיי.

[מוזיקה]

עמרי: (בקול שונה) ״שמתם לב שדומינוס ממש התחילו להדרדר בזמן האחרון? הכל התחיל כשהם הוציאו מהתפריט את הפיצה טונה והחליפו אותה בפיצה תרד ואז הם הפסיקו למכור מיץ ענבים מוגז. דומינוס היה המקום היחיד בעיר שמכר מיץ ענבים מוגז אז עכשיו אני צריך לשתות סיידר, אבל זה לא בדיוק אותו דבר וחצי מהפעמים הסודה לא מתערבבת כמו שצריך עם התרכיז אז או שמקבלים סירופ מגעיל או שמקבלים סודה בלי טעם. נראה לי שהם סתם רוצים שהתוססים בכוס יהיו גרועים כדי שתקנו פחיות שעולות כפול. התלונה האחרונה שלי היא בקשר למפיות. פעם היה אפשר להשתמש בכמה מפיות שרוצים אבל עכשיו דומינוס נותן לי רק שתיים, אם לוקחים יותר הוא תוקע מבט לא נעים.״ תקשיב-

אור: אני חושב שזה שילוב של פינת הקונספירציה ופינת ״לא היית בדומינוס״.

[קריין]: לא היית שם.

אור: מה, רגע, פעם הם היו היחיד-, על פי הביקורת, פעם הם היו היחידים שמכרו מה?

עמרי: מיץ ענבים מוגז.

אור: מיץ ענבים מוגז, ש-is not a thing, אין, אני לא, יש לזה שם בדרך כלל, יש לזה שם למותג.

עמרי: גזוז.

אור: אבל אין גזוז בדומינוס.

עמרי: בדומינוס. לא שאני יודע.

אור: זה חברות ענקיות, הם עושים שת״פים עם פפסיקו העולמית או עם קוקה קולה קו או וואטאבר, הם לא עושים שת״פ עם הגזוז של חיים.

עמרי: הוא גם היה בקיוסק, האיש הזה היה בקיוסק.

אור: בדיוק, ואז הוא אומר כשהפסיקו למכור את זה, יש את הזה הגזוז והמיץ לא מתערבבים, הוא מדבר על הבקבוקים ההפוכים האלה שיש במקומות וקוראים לזה ״גזוז בטעם של פעם״ שזה בעיקרון אומר סוכר עם צבע, ערבבנו עם סודה, לקחנו 14 שקל. זה מה שהוא קנה, אתה לא בדומינוס!

עמרי: תשמע, שים לב לרמת הפרטים: הוא אומר הם מוכרים לך סודה בכוס עם תרכיז ובכוונה עושים את זה מגעיל כדי שתיגש למקרר פחיות ותרכוש פחית שעולה כפול.

אור: שזו אסטרטגיה מבריקה. הרבה מאוד עסקים אני חושב, בדיוק קראתי על זה בדה מרקר לדעתי זה היה, מתחילים למכור חרא של מוצרים בתקווה שתוציא יותר כסף על מוצרים אחרים.

עמרי: וואו.

אור: אף אחד לא חושב על לא למכור את המוצרים החרא ולתת לך את האפשרות רק למכור מוצרים טובים, הם מוכרים לך מוצרים זבל כדי- לא, אני, זה לא באמת, זה לא אמיתי.

[צחוק]

עמרי: אני האמנתי לך עכשיו!

אור: אני חשבתי שתתחיל לצחוק מתישהו אבל לקחת את זה ברצינות.

עמרי: לא! אני בלע- אמרת דה מרקר, קנית אותי בדה מרקר.

אור: זו היתה הבדיחה.

עמרי: כי אני יודע שאתה קורא דה מרקר ואתה משכיל.

אור: אני קורא דה מרקר ואני משכיל וככה אני מצליח לעבוד עליך.

עמרי: אז אני ההשכלה שלי זה מהטוויטר אז אני- ומהטיקטוק של גיא פינס, אני לא-

אור: ומהסיפורים שלי, חלקם הם שקריים.

עמרי: וואו.

אור: אני חושב שאבל נתנו יותר מדי ביקורות שליליות והגיע הזמן טיפה לפרגן.

עמרי: אוקיי, אהבתי.

אור: אז בוא ניתן לך אחד שהוא מפרגן. מיקי, חמישה כוכבים, גם לאחרונה יחסית, לפני שלושה חודשים. (בקול שונה:) ״צוות מקצועי עם אהבה למקצוע, כיף גדול לצפות בעשייה ושיתוף הפעולה, תמיד אגיע לסניף לקחת, חוויה אדירה!״

עמרי: יפה, זה נחמד, כמה כוכבים הוא השאיר?

אור: חמישה!

עמרי: נחמד.

אור: אני מטיל ספק.

עמרי: אתה אומר זה הבעלים.

אור: בדיוק.

עמרי: איך קוראים לו?

אור: קוראים לו, אני לא יכול להגיד.

עמרי: אה, לא, תגיד שם פרטי רק

אור: קוראים לו מיקי.

עמרי: זה אחד משני דברים: או שהבעלים רצה להרים לעסק ויצא לו יותר מדי מרים בקטע מחשיד. ״חוויה אדירה״, בן אדם באת לקנות פיצה בדומינוס, כמה אדירה חוויה שלך? או זה נשמע כמעט-

אור: או שלא היו לו חוויות אחרות בחיים.

עמרי: שזה עצוב. אתה מכיר את זה שיש גוגל טרנסלייט כזה, אתה שם וזה עושה לך מין עברית מוזרה כזאת.

אור: כן, כן, כן.

עמרי: איך, איך, ״תמיד אבוא לקחת״? איך היה ניסוח שם? יש שם איזה ניסוח מאוד בעייתי מבחינת-

אור: ״תמיד אבוא לסניף לקחת״

עמרי: ״תמיד אבוא לסניף לקחת״, זה נשמע כאילו בוט כתב את זה, אבל טוב, אנחנו אחר כך ניגש לראות מי זה המיקי הזה.

אור: אוקיי.

עמרי: לראות אם השם של הבעלים הוא דומה.

אור: אני רוצה עכשיו לציין לשבח לא סניף אלא מבקר, שיודע להישאר ללא משוא פנים ויודע למרות שהוא מאוכזב לתת ביקורת מאוזנת.

עמרי: אוקיי.

אור: שים לב, אורן כותב: ״נכנסנו בשעה 10, סניף מטונף, מלוכלך, הערנו למנהלת משמרת שהתעלמה, בקיצור זוועה. הפיצה הייתה טובה.״

[צחוק]

עמרי: מה אתה רוצה?!

אור: לא, הוא צודק.

עמרי: השירות היה-

אור: היה לו תלאות בדרך.

עמרי: כן.

אור: אבל הפיצה הייתה טובה.

עמרי: כן.

אור: זה לא הניא אותו מלתת כוכב אחד אבל הוא יודע לפרגן. איפה שצריך הוא יודע.

עמרי: יפה, אהבתי, כמה כוכבים?

אור: אחד.

עמרי: בכל זאת, הוא בכל זאת הוריד לעסק בגוגל.

אור: המשקל של הפיצה הוא לא כמו המשקל של כל הדברים שהוא תיאר לפני.

עמרי: שים לב, אביב כותב או כותבת: ״אנחנו לקוחות ותיקים״, שזה כבר מעניין לכתוב בהקשר של דומינוס.

אור: כן, חברים כמו שמקודם הם חוזרים, הם פה הרבה.

עמרי: מה מגדיר לקוח ותיק? אני הזמנתי דומינוס בטח כשהייתי בן שבע.

אור: יכול להיות שהם פשוט זקנים והם לקוחות ותיקים. אבל אוקיי, בוא נגיד שהם לקוחות במשך הרבה זמן.

עמרי: ״הזמנו משלוח פיצה ביום הפיצה״, אני רוצה לעצור פה רגע.

אור: is it a thing?

עמרי: תעשה לי גוגל בזמן שאני ממשיך לקרוא את זה, לא ידעתי שיש יום פיצה.

אור: יום הפיצה.

עמרי: צריך להיות.

אור: יום הפיצה הבינלאומי בתשעה בפברואר.

עמרי: וואו.

אור: זה משהו כזה באתר מונפץ days of the year co il אבל זה נשמע כמו משהו שמנהלי שיווק בכל העולם יגידו - ״זה יום הפיצה באחד האתרים!״

עמרי: לא בדיוק גורם רשמי, אתה אומר.

אור: בדיוק, כן. זה לא, זה לא הגיע מנאט"ו.

עמרי: טוב לדעת, התשעה באפ-, התשעה ב-?

אור: התשעה בפברואר.

עמרי: התשעה בפברואר, נחמד.

אור: ממתי הביקורת? does it add up?

עמרי: כתוב לפני שנתיים.

אור: איי, בסדר, אוקיי.

עמרי: ״ממש התאכזבנו״.

אור: אוי.

עמרי: ״המשלוח הגיע באיחור עצום, רק אחרי שעה וחצי״.

אור: ועוד ביום הפיצה.

עמרי: וזה באמת מעצבן לקבל אחרי שעה וחצי.

אור: שעה וחצי זה הרבה.

עמרי: ״הפיצה קרה וחסרת טעם, מביישת את עצמה ומבאסת אותנו. במשך חצי שעה המתנתי על הקו עם שירות הלקוחות כדי להבין מתי הפיצה תגיע עד שהתייאשתי וניתקתי. גם בצ'אט עם שירות הלקוחות לא קיבלתי תשובות. אחרי 20 דקות קיבלתי הודעה שיש עומס חריג ושאצלצל מחר.״

[צחוק]

אור: מה זה תצלצל מחר, סליחה?!

עמרי: עכשיו תשמע, זה תשובה, אם באמת נתנו לו את התשובה הזאת-

אור: תצלצל מחר?!

עמרי: זה תשובה ביזיונית! אני יושב פה עם חברים, מה זה תצל- אני צריך עכשיו את הפיצה!

אור: עידו, מה קורה עם הפיצה? כבר שעה וחצי אנחנו מחכים!

עמרי: לא לא, אמרו להתקשר מחר.

אור: אה, אוקיי, טוב. סביר.

עמרי: אבל זה המסיבת גיוס שלך, אתה מחר הולך לצבא! אמרו מחר, אמרו מחר.

אור: אני לא יכול, כבר התקשרתי, לא נעים לי, הוא אמר לי מחר, אני לא רוצה להציק לו.

עמרי: אבל אתה עוזב את הארץ, איציק, אתה עוזב מחר, בשביל זה התכנסנו.

אור: יש להם דומינוס גם שם, אולי זה עובר ממדינה למדינה.

עמרי: תתקשר מחר זה באמת-

אור: אני רוצה ראיון פה בפודקאסט עם האיש שענה לו ואמר ״מה, לא קיבלת את ה-, וואי יש לי פה לחץ מטורף, תתקשר מחר״.

עמרי: אולי הוא התכוון שהוא יתקשר מחר לשירות לקוחות, לא להזמנת-

אור: אז תפרט טיפה יותר נראה לי.

עמרי: זה לא תשובה טובה, זה לא תשובה טובה anyway.

אור: יש לך עוד כמה טובים? כי יש לי כאן משהו שנראה, נראה לי שלגיטימי לסיים איתו.

עמרי: או-וואה, יש לי משהו קטן.

אור: אוקיי.

עמרי: אלונה כותבת, והיא נתנה שני כוכבים, לא אחד, שניים, שזה מפרגן. ״אין להם מצפון. פיצה בלי גבינה, רק תבלינים, בושה, נורא ואיום!!!״ שלושה סימני קריאה. עכשיו, זה גם, אני רוצה לדבר על הידרדרות השפה או ההזניה שלה. ״אין מצפון״?!

אור: זה גם יש לך שם את ״בושה״.

עמרי: ״נורא ואיום״?!

אור: זה קצת, כן, כולם הולכים ישר למאה עשרים קמ״ש. אין שום דבר ״הפיצה לא הייתה לי טעימה, לא נהניתי ואני לא ממליץ עליה״.

עמרי: מה זאת אומרת אין מצפ-, מישהו בכוונה עשה לה את זה?

אור: כן, כי את-, כי כולם מדרגים,- לא נהנית אתה מדרג אחד וכותב שזה היה זוועה ועברתי שואה שנייה. אם כן נהנית זה חמישה כוכבים ואני אבוא לכאן כל יום, ״תמיד אבוא לסניף, חוויה אדירה.״ בואו, זה דומינוס. זו לא חוויה אדירה וזה לא זוועה. זה לא הדבר הכי גרוע שקרה לכם בחיים וזה לא לונה פארק ביום-, אין לי את הדימוי השני.

עמרי: אתה צריך כמה דקות? תחשוב על דימוי?

אור: תעזור לי, כשאני נכנס למצב הזה תתחיל לדבר.

עמרי: לונה פארק ביום…

אור: יום שמשי!

עמרי: יום הפיצה! יום הפיצה!

אור: יום הפיצה! אוקיי

עמרי: יפה, יפה, אז טוב, אנחנו מקווים שמיקי, הבעלים של איזה סניף זה היה שמע את הפרק הזה ולדעתי-

אור: רגע, אני רוצה לסיים on a high note אבל.

עמרי: אוקיי

אור: אוקיי. זה קצת מורכב, קודם כל זה חמישה כוכבים, הדירוג הוא טוב. אבל גיל כתב כאן- אני חושב שזה פחות גיל, אני הייתי קורא לו יוראי, אוקיי?

עמרי: אוקיי, יותר מתאים לדמות?

אור: ואני חושב, אני מדמיין את יוראי כמישהו די צעיר וכמו שאמרנו מקודם לא מוצף בחברים, אוקיי?

עמרי: אוקיי.

אור: לא, לא, לא overloaded עם חברים, כי יש כאן שילוב של פרגון הזוי כמו שהיה לנו מקודם עם חוויה אדירה, פירוט יתר והרבה מעולמות ה״מ׳כפת לי״. אני מזכיר לך שאנחנו קוראים ביקורת.

עמרי: עניינית.

אור: וככה אני מדמיין שהוא נשמע, היוראי הזה.

עמרי: אני מחכה לקול שתעשה יותר מאשר לביקורת.

אור: אני מחפש אותו as we speak אני לא יודע, נראה מה ייצא.

עמרי: אוקיי.

אור: (בקול שונה) ״הגעתי עם חברים לאכול פיצה לפני סרט ביס פלאנט ראשון לציון, היה לי קופון באפליקציית פפר 3 ב-110 שקל אז הלכתי לנצל את ההטבה עם חברים, כל אחד מגש שלם, השביע אותנו ממש והשירות היה סבבה וסך הכל נהנינו.״

עמרי: אין לו חברים, הוא הלך לבד.

[צחוק]

עמרי: אין, הוא עשה את זה רק בשביל שיחשבו שיש לו חברים או, קונספירציה מספר 2-

אור: יש לזה לייק.

עמרי: יש לזה לייק שלו?

אור: לא יודע, אני לא יכול לראות. קודם כל גם אני עושה לו לייק, ״תודה על המשוב״, בכיף גוגל.

עמרי: מה הסיכוי שהחברת פרסום של אפליקציית פפר דחפה את הביקורת הזאת בשביל שאנחנו ישתלו לנו בתת מודע בכלל את זה שיש קופונים באפליקציית פפר, זה לא קשור לדומינוס פיצה?

אור: אני רוצה לשמח אותך עוד יותר, הוא-, ה-, אוקיי, רוב המגיבים פה נותנים רק דירוג של כוכבים וממשיכים הלאה. חצי מהם בערך גם כותבים טקסט, חצי מאלה גם מוסיפים פירוט שגוגל שואל אותך- מידת הניקיון במקום, כמה היית מדרג את הצוות, פירוט אקסטרה. חצי מאלה מוסיפים תמונה ולדעתי רק גיל, או בשמו הנוכחי יוראי, צירף ווידאו שלו מהחוויה במקום.

עמרי: וואו!

אור: כי היא היתה כל כך טובה. תן לי לחלוק איתך את הווידאו.

עמרי: אני לא מאמין!

אור: אני מודיע מראש, זה לא הדבר הכי מעניין שאתה תראה בחיים שלך, אבל הנה מה שהוא חשב שקריטי לעולם לראות על הסניף הזה של דומינוס.

עמרי:: וואו, וואו.

אור: אתה רוצה לתאר? זהו, זה נגמר.

עמרי: כן, יש פה-, קודם כל צריך לספר מה אורך הוידאו.

אור: הוידאו הוא שנייה.

עמרי: שנייה, שנייה.

אור: והיא מרגישה כמו שלוש.

עמרי: שנלחצה בטעות כנראה.

אור: אוקיי.

עמרי: פשוט רואים פיצה שזזה לשנייה.

אור: אפשר-, אם אתה חד עין יש 3 פיצות.

עמרי: אה, וואו.

אור: אז קודם כל הבדיחה על חשבוננו, הוא כן שם עם חברים, או שהוא צילם פיצות של זרים ובגלל זה זה אורך של שנייה כי הוא פשוט החביא את הטלפון ישר אחרי זה.

עמרי: זה עצוב, זה עצוב נורא.

אור: לא, זה לא עצוב, אני בוחר להאמין לו. הוא הגיע עם חברים לאכול פיצה לפני סרט ביס פלאנט ראשון לציון. יש לו יום של כיף לפניו, היה לו קופון 3 ב110.

עמרי: של אפליקציית פפר.

אור: 3 ב110!

עמרי: שצריך להגיד שהם נותנים ספונסר גם לפרק הזה.

אור: הפרק בחסות פפר!

[צחוק]

אור: סתם, הפרק לא בחסות פפר.

עמרי: אוי ואבוי.

אור: הוא הלך לנצל את ההטבה עם חברים. יש חברים, יש פיצה, יש חיסכון כספי שאם אתה מכיר אותי ואתה מכיר אותי אתה יודע שזה בא לי יותר בטוב מכל הגורמים האחרים, ויש פיצות, כאילו נראה לי אחלה יום, גם אני הייתי משאיר חמישה כוכבים.

עמרי: טוב, אז נראה לי שבזה נסיים.

[מוזיקה]

אור: יה, סיימנו פרק ראשון!

עמרי: כן, חרשנו את כל הביקורות דומינוס.

אור: וואי, the best of the best הבאנו פה.

עמרי: לגמרי. עשה לנו גם קצת תיאבון, גם קצת בחילה וגם טעם של עוד.

אור: זה מתאזן לזה שלא בא לי לאכול עכשיו דומינוס.

עמרי: כן כן.

אור: אנחנו רוצים לסיים. אני רק אגיד שאם אתם אוהבים התקטננות וביקורת על דברים אני עושה בעמוד היוטיוב שלי סדרה שנקראת ״ביקורת פרסומות״ שכמו שאתם יכולים לנחש אני מבקר שם פרסומות ואיך שהן מתייחסות אלינו הצרכנים בדרך כלל כמו אהבלים, אז אתם מוזמנים לחפש את זה.

עמרי: ואנחנו רוצים להודות לצוות הגדול שעזר לדבר הזה לקרות.

אור: חד משמעית. תודה רבה לצוות רשת עושים היסטוריה, לזלטה צ׳בן עורכת התוכנית, ליובל דרור העורך הראשי, דני תימור המנהל העסקי, שלי נוי מנהלת ההפקה, לצוות המכירות שלנו נתנאלה סבג ועמית חזזי ולשרית לזני קורצמן מנהלת הדיגיטל. בצוות התוכנית גם אביב שם טוב, שלי גואטה והילה שמש.

עמרי: וואו, הרבה אנשים

אור: כן, והכל זכרתי בעל פה. אני אור בוטבול.

עמרי: אני עמרי הכהן.

אור: ולא באמת זכרתי את זה בעל פה. נתראה בפרק הבא.

עמרי: יאללה ביי.

לפודקאסטים נוספים של רשת עושים היסטוריה ולהצטרפות לרשימת התפוצה של התוכנית בדואר האלקטרוני בקרו בעושים היסטוריה נקודה קום או הורידו את אפליקציית עושים היסטוריה בחנות האפליקציות של אנדרואיד.