חיידקים, פטריות, נגיפים, טפילים, או מיקרוביום בשמם המדעי, משפיעים על השמנה, מצבי רוח והיבטים נוספים בחיינו. ד"ר שי בל מהפקולטה לרפואה לוקח אותנו לסיור בגוף האדם, עורך לנו היכרות עם המחלות הנפוצות ביותר במערב ומסביר על דרכי טיפול אפשריות.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 26/08/2021.
[מוזיקת פתיחה]
קריין: הידעתם, בגופנו יש חיידקים במשקל כולל של שלושה קילוגרם. כן, שלושה קילוגרם של חיידקים מסתובבים לכם עכשיו בגוף ואחראים לכל השינויים שאתם חווים: השמנה, מצבי רוח, וכמובן מחלות. אבל איך כמות כזו של חיידקים לא גורמת לגוף שלנו להגיב כנגדם?
"בר-דעת", הפודקאסט של אוניברסיטת בר-אילן. והפעם, דוקטור שי בל מהפקולטה לרפואה על מה שקורה לנו בבטן.
ד"ר בל: קולגה שלי, שהוא רופא שמתעסק במעי מאוניברסיטת ניו יורק, סיפר לי על פציינט שהיה לו שהיה לו דלקת מאוד מאוד חמורה במעי, בעצם מחלה שהם לא הצליחו לרפא. ניסו הרבה תרופות שונות ושום דבר בעצם לא עבד וזה הגיע למצב שהחליטו שצריך בניתוח להסיר לו חתיכה משמעותית מהמעי, שזה כמובן משהו שהוא מאוד לא רצוי, יש סיבה למה המעי שלנו באורך שהוא, לא רצוי לקצץ חלקים ממנו.
עכשיו, אותו חולה התחיל קצת לברר באינטרנט וגילה שאם הוא נוסע להודו ושותה תולעים מסוימות זה יכול להקל על המחלה שלו. וזה משהו שהוא לא מבוסס רפואית, אבל כמו שאני אספר על המחקר שאנחנו עושים, יש לזה… בסיס מדעי מאחוריו בעצם.
אז האיש הזה נסע להודו, שתה כוס מלאה בתולעים, נרפא לחלוטין. הגיע בחזרה לאותו קולגה שלי בניו יורק, הקולגה שלי עשה לו קולונוסקופיה וראה שהמעי שלו מפוצץ לחלוטין בתולעים. כלומר, זה לגמרי כיסה את הקולונוסקופ שהחדירו לתוכו ופשוט כל המעי תולעים, והאיש בריא לחלוטין.
הטוויסט בסיפור הוא שהאיש הבין שיש פוטנציאל כלכלי במה שיש לו כרגע במעי, ובמקום שאנשים יסעו להודו בשביל לשתות תולעים הוא התחיל למכור את הצואה שלו באינטרנט כדי שאנשים יוכלו בעצם לבלוע את הצואה שלו וכך לרפא אצלם מחלות מעי דלקתיות. וה-FBI תפס את אותו בן אדם וכיום הוא יושב בכלא. אז אין לו מחלה דלקתית במעי, אבל הוא יושב כרגע בכלא.
[מוזיקת מעבר]
מערכת העיכול שלנו היא מערכת שאמורה לקלוט את המזון שאנחנו אוכלים, וזה יכול להיות מזון מוצק ושתייה, ובעצם לפרק את המזון הזה ולהפוך את זה לאנרגיה ונוטריאנטים ומינרלים ו-וויטמינים, שהגוף שלנו צריך בשביל תפקוד יומיומי.
מערכת העיכול בעצם היא כל המערכת שמחברת בין הפה שלנו בפנים לבין פי הטבעת שלנו בצד השני. אנחנו נוהגים לחשוב שהמע… שמערכת העיכול נמצאת בתוך הגוף, אבל למעשה החלל של מערכת העיכול, איפה שזורם האוכל, מבחינה אנטומית הוא נחשב לחוץ הגוף. וכשחושבים על זה, זה בעצם האתר הגדול ביותר בגוף שנחשף אל העולם החיצון. כלומר, אנחנו תמיד חושבים שהעור שלנו הוא האיבר הכי גדול שנחשף לעולם החיצון, אבל למעשה מערכת העיכול שלנו, שאם היינו מוציאים אותה החוצה ופורסים אותה לצידנו, היא הייתה בערך פי שבע יותר גבוהה מאיתנו. כלומר, אדם שהוא בממוצע מטר שמונים, פי שבע מזה זה האורך של מערכת העיכול שמקופלת לנו בתוך הבטן. וכל האזור הזה בעצם חשוף לעולם החיצון. כדי להמחיש בדיוק עד כמה השטח פנים הזה הוא גדול, השטח שחשוף, אם היינו מוציאים באמת את מערכת העיכול ואת המעי ופורסים אותו לשכבה של תאים בודדים, היינו מקבלים שטח של בערך מאה מטר רבוע. כלומר, כל הדבר הזה מקופל לנו בתוך הגוף וכל הדבר הזה בעצם צריך להתמודד עם העולם החיצון.
עכשיו, להתמודד עם העולם החיצון זאת לא משימה כל כך פשוטה. העור שלנו עושה את זה כל יום, אבל העור שלנו בעצם מורכב מהרבה שכבות של תאים מתים, צריך לקלף הרבה את העור עד שמגיעים לתאים החיים שמתחת, ותאים מתים לא יכולים להגיב לשום דבר ואנחנו לא מפחדים אם חיידק או וירוס או פטריה יחדרו לתוכם, כי הם בסופו של דבר מתים.
התאים של מערכת העיכול הם בעצם תאים חיים, והם חייבים להיות תאים חיים כי יש להם תפקיד בספיגה אקטיבית של אותם נוטריאנטים מהמזון.
האתגר העיקרי לאותם תאים חיים הוא המיקרוביום שלנו. המיקרוביום שלנו הוא השם הכולל שאנחנו נותנים לכל החיידקים, הווירוסים, הפטריות וגם פרזיטים לפעמים שנמצאים לנו בתוך הגוף ומסתובבים איתנו כל יום. המיקרוביום הזה בשנים האחרונות התגלה שהוא משפיע על כמעט כל אספקט בבריאות שלנו, בין אם זה השמנה, מצבי רוח והיכולת שלנו להתגונן מפני חיידקים פתוגנים, או חיידקים רעים, כמו שאנחנו קוראים להם.
עכשיו, המיקרוביום הזה הוא, כמו שאמרתי, הוא חיוני לפעילות תקינה של הגוף שלנו, אבל הוא מהווה אתגר עצום בשביל מערכת העיכול שלנו. והסיבה היא, שכמו שציינתי, מערכת העיכול מורכבת מתאים חיים, ועל התאים האלה קיימים חיישנים שאמורים לזהות מתי הם נתקלים בגוף זר. הגוף זר הזה יכול להיות חיידק, וירוס או פטריה.
דמיינו שיש לכם את מערכת החישה הכי משוכללת ביקום, עם מיליארדי תאים שיודעים לחוש כל מיני מאפיינים שונים של חיידקים או וירוסים, ואז מה שעושים זה מצמידים למערכת חיישנים הזאת טריליארדי חיידקים ווירוסים. הפלא הגדול הוא שמערכת העיכול שלנו, ובעיקר המעי שלנו, ששם יש את הריכוז הגדול ביותר של החיידקים, חי בסבילות עם כל החיידקים האלה ולא מדליק תגובה דלקתית כנגד אותם חיידקים, וזה מה שאנחנו בעצם חוקרים במעבדה שלנו, כיצד הגוף שומר על סבילות כנגד כל החיידקים האלה.
מה שאנחנו יודעים זה שברגע שאותה סבילות אינה מתפקדת יותר והגוף מתחיל להגיב כנגד אותם חיידקים, אז אנחנו מקבלים מחלות מעי דלקתיות. מחלות מעי דלקתיות הם מחלות כרוניות של מערכת העיכול, כלומר, כרוניות הכוונה היא שאין לנו דרך לעצור אותם. אין לנו דרך ממש לטפל בהם ולרפא אותם. אנחנו יכולים לטפל בתסמינים, אבל אין לנו יכולת לרפא את המחלה. אנחנו לא יודעים למה מחלות האלה מתחילות ומה שמאוד מדאיג זה שהמחלות האלה, השכיחוּת שלהן נמצאת בעלייה מתמדת בעיקר בעולם המערבי. מה שזה אומר לנו זה שככל הנראה הבדלים באורח החיים בין העולם המערבי לבין העולם ה… נאמר, לא מתועש, כגון אפריקה ודרום מזרח אסיה, הבדלים באורח החיים בין העולם המערבי ובין שאר העולם, כנראה הם אחד הגורמים להתפתחות המחלות האלה.
עכשיו, מה זה בעצם מחלות מעי דלקתיות? אנחנו מחלקים אותם לשתי מחלות שונות: מחלת קרוהנס, באנגלית Crohn's disease, ומחלת קוליטיס כיבית, שנקראת באנגלית Ulcerative Colitis או פשוט קולייטיס. שתי המחלות האלה מלוּות בכאבים חמורים שאנחנו מרגישים אותם בתור כאבי בטן, הרבה פעמים יש גם דימומים ואנחנו רואים את זה בתור דם שמופיע לנו בצואה. יש רגישות מאוד גדולה למזון, כלומר אנשים שחולים במחלות האלה בדרך כלל קשה להם מאוד לאכול. הם יופיעו לנו בתור מאוד רזים, ואם המחלות האלה תוקפות ילדים, אז בגלל הקושי שלהם לאכול והקושי של מערכת העיכול לספוג את הנוטריאנטים מהמזון, בדרך כלל יהיו לאותם ילדים עיכובים בגדילה.
אנחנו לא יודעים למה המחלות האלה מתפתחות, ועל כן מאוד קשה לנו לפתח תרופות שיוכלו לעצור אותם, כי אנחנו לא מבינים למה הגוף מדליק תגובה של המערכת החיסונית כנגד המיקרוביום שלנו ולמה התגובה הזאת לא נעצרת לבד.
[מוזיקת מעבר]
נדבר קצת על המערכת החיסונית. המערכת החיסונית היא המערכת של הגוף שאמורה להגן עלינו מפני חיידקים או וירוסים או כל מיקרוב אחר שבעצם רוצה לחדור לתוך הגוף ולחולל בנו מחלה. בנוסף לזה, המערכת החיסונית גם יודעת לזהות תאים שלנו שהם פגומים, או שהם בדרך להפוך לסרטניים, ובעצם לחסל את אותם תאים ולעצור את הסרטן מלהתפתח.
המערכת החיסונית, ברגע שהיא מזהה איזשהו גורם זר, היא בעצם מפרישה חומרים שנקראים ציטוקינים, שזה כמו להדליק את האזעקה. אותה אזעקה קוראת למקום החדירה לתאים שונים של המערכת החיסונית שאמורים להגיע ובעצם לחסל את ה… את אותו חיידק או וירוס שחדר לתוכנו. ברגע שפינינו את אותו פולש מהאזור, המערכת החיסונית אמורה לכבות את הדלקת. מה שאנחנו רואים במחלות מעי דלקתיות זה שהדלקת מתחילה אבל אינה נכבית.
בנוסף לזה, אנחנו לא יכולים לגלות מי היה אותו פולש שגרם להפעלה של המערכת החיסונית. ברגע שחולה מגיע לקליניקה ואנחנו מאבחנים אותו עם מחלת מעי דלקתית, אנחנו לא מצליחים למצוא אותו חיידק או וירוס שגרם להתפרצות הדלקת, ואנחנו לא מבינים בכלל למה הדלקת הזאת לא מפסיקה בעצמה. בגלל זה לפעמים נהוג לסווג מחלות מעי דלקתיות בתור מחלות אוטואימוניות, שזה חצי נכון. מצד אחד, יש הפעלה של המערכת החיסונית שאינה נגמרת לבד. מצד שני, הגוף לא תוקף את עצמו אלא פשוט מעורר תגובה דלקתית, כאילו שהיה… חיידק או וירוס שפלש לתוכנו, כשבפועל זה לא קורה.
[מוזיקת מעבר]
תהליך הלמידה של המערכת החיסונית נעשה בגיל צעיר ונעשה ברובו דרך המעי. מה הכוונה? החיידקים שאנחנו מקבלים בחלב האם ומהחשיפה הראשונית שלנו לסביבה בתור תינוקות בעצם אומרים למערכת החיסונית מי נמצא בסביבה שלהם, והמערכת החיסונית לומדת תוך כדי התפתחות איזה חיידקים נמצאים בסביבה, איזה חיידקים אנחנו רגילים לראות בסביבה, וכנגד איזה חיידקים אנחנו צריכים להגיב. עכשיו, ההבחנה של חיידק טוב או חיידק רע, אנחנו כבר לא רואים את זה יותר ככה היום במדע. הכל זה שאלה של מיקום ושל הקשר. כלומר, גם חיידק שהוא חלק טבעי מהמיקרוביום שלנו, למשל חיידק הלקטובצילוס שנמצא ביוגורט, אם הוא יהיה בזרם הדם, אז… תהיה לנו תגובה דלקתית מאוד מאוד חמורה ויכול להיות שנחלה בספסיס, באלח דם. אז אותו חיידק, שהוא לא מזיק ברגע שהוא נמצא לנו במערכת העיכול, יכול להפוך להיות מאוד מזיק כשהוא נמצא בזרם הדם. אז יש כאן שאלה של קונטקסט, של הקשר, ושל תזמון ומיקום.
אז המערכת החיסונית בעצם לומדת איפה חיידקים יכולים להיות ואיפה לא כדאי שהם יהיו. ובצורה כזאת, כשאנחנו מתבגרים, המערכת החיסונית יודעת לא להגיב כנגד כל חיידק חדש שהיא מזהה, אלא רק כנגד חיידקים מסוימים שנמצאים במקום מסוים ובזמן מסוים.
מה שאנחנו מאמינים שקורה אצל חולים במחלות מעי דלקתיות זה שהמערכת החיסונית… איבדה את היכולת להבחין בין חיידק שאמור להיות במקום מסוים ואינו מזיק לבין חיידק שבאמת מזיק, ולכן היא מפעילה את התגובה החיסונית באופן קבוע.
עכשיו, הש… נשאלת השאלה מה כל כך גרוע בתגובה של המערכת החיסונית? הרי זה משהו טבעי שאמור לקרות, וזה נכון. אבל נניח שיש לנו פצע בעור. מה שקורה במקום הזה זה שהאיבר הזה נהיה… האזור נהיה חם, הוא כואב למגע והוא אדום, בגלל שיש זרימה של תאי דם ותאים של המערכת החיסונית שמגיעים לאזור הפצוע. הסיום של אותו תהליך דלקתי זה שנוצרת שם צלקת והאיבר חוזר להרגיש לנו כרגיל. אם התגובה של המערכת החיסונית לא הייתה נגמרת, היה נגרם הרס רב לתאים שבאזור והיינו בעצם מקבלים כיב. היינו מקבלים אזור של העור שהוא חשוף ושהוא פצוע ושבו הרקמה לא יכולה בעצם לתקן את עצמה ולחזור למצב שהיא הייתה קודם.
אז זה בעצם מה שקורה במעי בזמן מחלות מעי דלקתיות. המערכת החיסונית מגיבה ביתר כנגד גורם שאנחנו אינו יודעים מה הוא, אבל אנחנו יודעים שהוא חלק מהמיקרוביום שלנו, ואינה מכבה את התגובה הדלקתית, מה שגורם להרס של הרקמה. זה גורם לנטל הגדול של המחלות האלה. זה בעצם פגיעה מאוד משמעותית באיכות החיים.
[מוזיקת מעבר]
מה שגילינו זה ששלב ראשון בהתפתחות של מחלות מעי דלקתיות היא חדירה של חיידקים אל תוך אזור החיץ שמפריד בין הגוף ובין המיקרוביום. אזור החיץ הזה מורכב מרירית, שמופרשת על ידי תאים מיוחדים במעי שנקראים תאי גובלט, והרירית הזאת היא מאוד סמיכה, היא יוצרת ג'ל, שמקשה על חיידקים לשחות דרכה ולהגיע במגע ישיר עם הגוף. אל תוך הג'ל הזה מופרשים חלבונים אנטי-מיקרוביאליים, שהם בעצם כמו אנטיביוטיקה, שיודעים להרוג חיידקים ומתפזרים בתוך שכבת הג'ל הזאת. מה שנוצר לנו למעשה הוא מין שדה מוקשים שנמצא בין התאים של המעי לבין המיקרוביום, ומונע מהחיידקים והווירוסים והפטריות, שהם חלק מהמיקרוביום, לבוא במגע ישיר עם התאים של מערכת העיכול שלנו.
מה שאנחנו מזהים שמתרחש ב… כאשר המחלות מעי דלקתיות מתפתחות, הם שחיידקים מצליחים לפרוץ את אותה שכבת ריר, אותו חיץ, אותו שדה מוקשים, ולבוא במגע ישיר עם התאים של מערכת העיכול שלנו. כמו שאמרנו, תגובה חיסונית היא שאלה של… היא לא שאלה של איזה חיידק אלא היא שאלה של איפה ומתי. אז המערכת החיסונית מסתדרת היטב עם זה שיש חיץ שמפריד בינינו ובין החיידקים. ברגע ש… אזור החיץ הזה נפרץ ומערכת החיסונית מזהה שיש היצמדות של חיידקים אל התאים של מערכת העיכול שלנו, היא מדליקה את התגובה הדלקתית. ובעצם, ברגע שאזור החיץ הזה פגום, תמיד תהיה כניסה של חיידקים והיצמדות שלהם אל תאי אפיתל, וזו אחת הסיבות שאנחנו מאמינים שאותה דלקת מתחילה אבל לא מפסיקה.
[מוזיקת מעבר]
השאלה היא מדוע אותו אזור חיץ הופך פתאום חדיר לחדירה של חיידקים? אז מה שאנחנו עושים במחקר שלנו, במעבדה שלי, זה בעצם לחקור את התאים שמפרישים את הריר ומפרישים את החלבונים האנטיביוטיים ויוצרים את אזור החיץ הזה. אנחנו מתמקדים בעיקר בחשיפה לגורמים סביבתיים שונים ובגנטיקה.
אז אם נדבר על הסיכוי לחלות במחלות מעי דלקתיות, יש את העניין הגנטי ויש את העניין הסביבתי. העניין הגנטי, יש אוכלוסייה אחת שנמצאת בסיכון גבוה במיוחד, שהם יהודים אשכנזיים. אבל אם לא נסתכל לרגע על ישראל אלא נסתכל על העולם המערבי בכלל, אין הבדל גנטי משמעותי, או לא נמצאו גורמי סיכון גנטיים משמעותיים, שנמצאים בעולם המערבי אבל לא נמצאים בעולם הלא מתועש.
זה גרם לנו להפנות את תשומת ליבנו לגורמים סביבתיים. גורם סביבתי אחד יכול להיות המיקרוביום, ששונה בין אנשים בעולם המערבי ובין אנשים בעולם הלא מתועש. דבר שני יכול להיות תיאורית ההיגיינה, שאומרת שאנחנו גדלים בתנאים שהם יותר מדי סטריליים, בגלל שהמזון שלנו עובר סטריליזציה ואנחנו שוטפים כל הזמן ידיים וכל הזמן מתקלחים ויש לנו מערכת סניטציה מאוד מפותחת, ובעצם כאשר אנחנו גדלים ומערכת החיסונית צריכה ללמוד את העולם החיצון, היא לא מצליחה ללמוד אותו כמו שצריך כי אנחנו לא חשופים למספיק גירויים חיצוניים, מה שאי אפשר להגיד על ילד שגדל בשדות באפריקה או בדרום-מזרח אסיה, במדינות לא מתועשות, ששם הוא נמצא במגע מתמיד עם כל החיידקים שנמצאים בטבע.
אז במעבדה שלנו אנחנו מתמקדים בגורמים הסביבתיים שיכולים להשתנות בעולם המערבי והעולם הלא מתועש, כגון חשיפה למיקרוביום כזה או אחר, מזון כזה או אחר, מים כאלה או אחרים… וגורמים נוספים שקשורים בהתנהגות שלנו בעולם המערבי שפחות קיימות בעולם הלא מתועש, כגון עישון סיגריות.
מה שמעניין לגבי עישון הוא שעישון מגביר את הסיכון לחלות במחלת קרוהן, שהיא אחת ממחלות מעי דלקתיות. מצד שני, הוא מפחית את הסיכוי פי ארבע לחלות במחלת ulcerative colitis, בדלקת כיבית.
במעבדה שלנו אנחנו מנסים להבין למה עישון הוא גורם שמגן מפני התפתחות של קולייטיס בשביל לנסות ולחקות את אותו גורם מגן, כדי להגן על האוכלוסייה הכללית מפני התפתחות של קולייטיס או לנסות למצוא תרופה למחלה, בלי הגורמים המזיקים שאנחנו מכירים מעישון. כלומר, אני רוצה להבהיר, אנחנו לעולם לא נעודד אנשים לעשן בשביל למנוע כל מחלה. אין ספק שה… הסכנות הבריאותיות בעישון גדולות בהרבה יותר מכל הגנה שעישון יכול לספק בפני מחלות כאלה או אחרות, ואנחנו מקווים שאם נבין את מנגנון ההגנה שעישון מספק, נוכל לחקות אותו בדרכים שאינם מזיקות.
[מוזיקת מעבר]
אנחנו פיתחנו מערכות מתקדמות שמאפשרות לנו לבודד תאים ספציפיים במערכת העיכול ולמדוד את התגובה שלהם כנגד גורמים סביבתיים שונים, בין אם זה המיקרוביום, תזונה כזאת או אחרת או עישון.
אותם תאים ספציפיים הם התאים שמייצרים את אזור החיץ שמפריד בינינו ובין המיקרוביום שלנו. לכן האפשרות לבדוק בדיוק כיצד הם מגיבים לכל גירוי חיצוני שונה, מאפשר לנו אולי לחקות, בצורה מלאכותית, את אותה תגובה בשביל לאפשר בנייה מחדש של אותו אזור חיץ אצל אנשים עם מחלות מעי דלקתיות שאצלהם הוא חדיר.
מה הכוונה? לדוגמה, אנחנו יודעים שתאי גובלט במעי הם התאים שמייצרים את הרירית, אבל אנחנו לא יודעים כיצד הם פועלים ואנחנו לא יודעים כיצד הם מגיבים כנגד גירויים שונים. באמצעות המערכת שיצרתי אנחנו יכולים לחשוף עכברים לגירויים שונים, או לחשוף עכברים להרכב מיקרוביום כזה או אחר, ולהבין מה תאי הגובלט שלהם עושים בתגובה ואחר כך לנסות לחקות את הפעילות הזאת של תאי הגובלט באנשים שיש להם מחלות מעי דלקתיות, במטרה לבנות מחדש ולעצב את אותו אזור חיץ ולאפשר למערכת החיסונית לדכא את הפעילות שלה כנגד המיקרוביום.
מה שנכון ל-2019, אנחנו עוד לא יודעים בדיוק מתי… למה המחלות האלה מתפתחות. אז ברגע שנדע מדוע המחלות האלה מתפתחות, אנחנו מקווים שנוכל לפתח דרכי מניעה בשביל למנוע מאנשים לפתח את המחלות האלה.
מה שצפוי שיקרה יותר מוקדם מזה, זה שאנחנו נבין איך לטפל במחלות האלה, אולי לא לרפא אותם, אבל לטפל בצורה מוחלטת בסימפטומים שלהם. אז דרך אחת היא להחדיר אל תוך הגוף ג'ל מלאכותי שידמה את אותו אזור חיץ ויאפשר לחיץ הזה להיבנות מחדש ולהפריד בינינו ובין החיידקים שנמצאים בתוכנו, ויאפשר למערכת החיסונית לכבות את התגובה הדלקתית שלה ולחולה להגיע למצב של נסיגה של המחלה.
הטיפול כיום מורכב מניתוחים, שזו האופציה האחרונה כי זו באמת האפשרות הכי פחות טובה, והיא כוללת להסיר חלק דלקתי מהמעי. ממש כמו במכונאות רכב, פותחים את הגוף, חותכים את החתיכה הדלקתית, ומנסים לחבר בחזרה את שני קצוות הצינור. זה מלוּוה בהרבה מאוד סיבוכים וזה לא תמיד מצליח. זה טיפול כל כך בעייתי ופולשני, שאנשים אפילו יסעו עד להודו בשביל לבלוע כוסות מלאות בתולעים בשביל להימנע מזה.
הטיפול הנוסף שקיים היום, והוא בעצם הטיפול הכי מתקדם, הוא מה שנקרא תרופות ביולוגיות. התרופות הביולוגיות מנסות לנקות מהמעי את אותם חומרים שהמערכת חיסונית מפרישה שמדליקים את האזעקה וגורמים לכך שהתגובה החיסונית ממשיכה וממשיכה ואיננה נכבית. התרופות האלה מצליחות למתן את המחלה, אבל הם לא מצליחים להביא לריפוי של המחלה. כלומר, אותם אנשים שמקבלים את התרופות האלה כנראה יגיבו אליהם בצורה טובה בהתחלה, אבל בהמשך כנראה שהדלקת תחזור על עצמה והתרופות האלה כבר לא יהיו מועילות יותר. מעבר לזה, בגלל שהתרופות האלה מדכאות בצורה כזאת או אחרת את המערכת החיסונית, אותם חולים שמטופלים בתרופות האלה תמיד יהיו יותר חשופים לזיהומים ולהתפתחות של סרטן, בגלל שהמערכת החיסונית אצלם תמיד מדוכאת.
מה שאנחנו מקווים שנצליח לעשות בעתיד זה קודם כל לשחזר את אותו אזור חיץ שהפך להיות פגום ובכך לאפשר למחלה להיכנס לנסיגה. בנוסף, אנחנו מקווים שנוכל להשפיע ישירות על אותם תאים שמייצרים את הרירית ואת החלבונים האנטיביוטיים, ולגרום להם לעבוד בתפוקה גבוהה יותר, כדי לאפשר, במקום להכניס ג'ל מלאכותי אל תוך הגוף, לאפשר לגוף בעצמו ליצור מחדש את אותו אזור חיץ ולחזור למצב של הפרדה תקינה בינינו ובין המיקרוביום שלנו.
אם יש משהו שאנחנו יכולים לקחת מכל המחקר אודות מחלות מעי דלקתיות היא שחשיפה לחיידקים היא דבר טוב. המערכת החיסונית שלנו צריכה להבין וללמוד איזה חיידקים נמצאים בסביבה שלנו כדי לדעת כיצד להגיב כנגדם בצורה מדודה, ולדעת כיצד להגיב בצורה יותר חמורה כנגד חיידקים שהם פולשנים ונמצאים במקום הלא נכון ובזמן הלא נכון.
הילדים שלי שוטפים מעט מאוד ידיים, בטוח לא אחרי שהם משחקים בחול או בצעצועים או נמצאים בחוץ. כמובן שלשטוף ידיים זה חשוב אם הילדים נוגעים בחומר כימי כזה או אחר, אבל בגדול, חשיפה לעולם החיצוני, לתת לילדים להיות מלוכלכים, לתת להם להתפלש בבוץ, לתת להם לשחק עם חיות, זה דבר שהוא טוב ובטווח הארוך יועיל.
[מוזיקת סיום]
קריין: תודה שהאזנתם ל"בר-דעת". מיטב המרצים והחוקרים של בר-אילן בחרו עבורכם את הנושאים המסקרנים ביותר מתחום התמחותם. התוצאה - ספריית פודקאסטים משובחת שכולה זמינה לרשותכם. בר-אילן, משפיעים על המחר, היום.
עורך, דור קומט. מפיק ראשי, אורי טולדנו. תודה על ההאזנה.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comentarios