למה אדום זה רע? למה ירוק זה טוב? למה ורוד הוא צבע של בנות? למה כחול הוא צבע של בנים? האם יש באמת משמעות לכל הצבעים האלה, או שהוחלט עליהם באופן שרירותי? והאם אפשר להפוך את הסדר?
תאריך עליית הפרק לאוויר: 13/05/2019.
דורון פישלר: עומרי שאל אותי: "השאלה הזאת תופיע בפודקאסט?" ובכן, לא. זאת התשובה. תיכף נתחיל.
בימים האחרונים היה קצת ויכוח אצלנו במשרד בקשר למזרנים שאנחנו מפרסמים.
אתם יודעים כבר, החברה הזאת שמזמינים ממנה באינטרנט והם מביאים אליכם הביתה מזרן תלת שכבתי עם ספוג זיכרון ואתם חופשיים לישון עליו במשך עד 100 לילות ואם אתם לא מרוצים אז פשוט לוקחים אותכם אותו בחזרה, זאת.
אז אין לנו שום ויכוח בקשר לחברה, הוויכוח זה על איך צריך לקרוא לה. כי אני חשבתי שהכתובת שלהם זה פנדה זי.זי.זי co.il אבל רן טען שזה בכלל פנדה זד.זד.זד co.il.
מתברר שיש איזו אי הסכמה בקשר לאיך קוראים בכלל לאות הזאת, האות האחרונה באנגלית, u-v-w-x-y מה בא עכשיו? זי נכון ? זה זי? בכל אופן אז בררתי, ומתברר שזה תלוי.
בבריטניה וקנדה ובאוסטרליה קוראים לאות הזאת זד. בארה"ב קוראים לה זי.
אז אם אתם רוצים להרגיש בריטי אז תשתו תה ותוך כדי זה תקלידו פנדה זד.זד.זד co.il. ותזמינו לעצמכם מזרן. ואם אתם רוצים להרגיש אמריקאים אז תחזיקו המבורגר ביד אחת וביד השנייה תקלידו פנדה זי.זי.זי co.il.
בכל מקרה לא תצטרכו לצאת מהבית ולהסתובב בחדרי תצוגה ולהתמודד עם אנשי מכירות. יגיע לכם ישר הביתה אותו מזרן באותו מחיר נמוך, כי זה ישר מהיצרן בלי פערי תיווך. פנדה זי.זי.זי co.il. אתר אונליין למוצרי שינה חלומיים ללא דמי משלוח, או זד זד זד. ווטאבר.
שלום אני דורון פישלר. אתם מאזינים ל"תשובה" והנה שאלה שקיבלתי. אלון שאל אותי: "רציתי לשאול למה יש הפרדה בצבעים? מאז שהייתי קטן אני זוכר שורוד זה לבנות וכחול זה לבנים מי המציא את זה ולמה? וגם למה תמיד אדום זה אסור ומסוכן ומקרה חירום וירוק זה טוב? חוץ מזה, גם אורי שאל אותי למה הצבע האדום מסמל דברים שליליים וירוק מסמל דברים חיוביים? ותומר שאל: מה הקטע עם הצבעים ירוק ואדום? ואיתן שאל :"מי קבע שהצבע הורוד זה של בנות?" אגב למה רק בנים שולחים שאלות? בנות, מה קורה? אין לכן שאלות? תשאלו משהו!
בכל מקרה, ברור שזה עוד אחד מהדברים האלה שהרבה אנשים רוצים לדעת. אדום זה עצור, ירוק זה עבור. ורוד זה של בנות וכחול זה של בנים. אלה קודים של צבעים שכולנו לומדים בגן, הרבה לפני שאנחנו יודעים לזהות אותיות, אנחנו יודעים לזהות את המשמעות של הצבעים האלה. אז השאלה היא אם זה משהו שאנשים פשוט קבעו ואנחנו פשוט רגילים לזה או שיש משהו בצבעים המסויימים האלה שנותן להם את המשמעות הזאת. יש משהו ב-DNA שלנו שגורם לנו להתחיל ללכת כשאנחנו רואים ירוק?
צבעים הם לא תמיד אותו הדבר. המשמעות של צבעים היא לא תמיד אותו הדבר. תרבויות שונות במקומות שונים בעולם לא מסכימות אחת עם השנייה בקשר למשמעות של צבעים.
הרבה פעמים אפילו לא מסכימים אחד עם השני על הקיום של צבעים. על מה זה צבע אחד ומה זה צבע אחר.
למה אני מתכוון בזה? דמיינו שני כתמי צבע. לא, זה משעמם. דמיינו שני קיפודים, שני ברווזי גומי, שתי נושאות מטוסים, לא משנה מה. משנה זה שאחד מהם הוא בצבע כחול והשני בצבע תכלת. דמיינתם? סבבה! עכשיו דמיינו שאתם מראים לחבר שלכם, שלא מדבר עברית, מדבר רק אנגלית, את שני הדברים האלה ושואלים אותו באיזה צבע הם. הוא יגיד ששניהם "בלו" כחול. אלה שני גוונים שונים של כחול, אחד מהם כהה יותר ואחד בהיר יותר, אבל במילים פשוטות שניהם כחולים. זה משום שבאנגלית אין מילה לתכלת. תכלת זה כחול בהיר, זה לא צבע נפרד. אלא אם כן החבר הזה שלכם הוא אמן או צבע או מתעסק באופנה או משהו, ואז הוא יכול לדבר על הבדלים בין ציאן ואינדיגו ונייבי וכל אלה, שהם כולם גוונים של כחול. אבל מבחינת הצבעים הגדולים, הצבעים שכולם מכירים, בעברית וברוסית ובאיטלקית יש שם נפרד לכחול בהיר. מתייחסים לזה כאילו זה צבע אחר. בשפות אחרות אין. למרות שגם הם וגם אנחנו מתייחסים לאדום בהיר בתור צבע נפרד מאדום לא בהיר. כי לאדום בהיר קוראים ורוד.
מצד שני בווייטנאמית לכחול קוראים "סיין" ולירוק קוראים "סיין", זאת אותה המילה. ויאטנמית לא מכירה בהבדל בין ירוק וכחול. זה לא שהם לא רואים את ההבדל, אבל כשהם רוצים להפריד ביניהם אז אפשר להגיד "סיין" כמו עלים של עץ ו"סיין" כמו שמיים.
גם בסינית ובהרבה שפות אסיתיות אחרות עדיין יש מילים עתיקות שהמשמעות שלהם היא כחול או ירוק.
אז כשאנשים לא מסכימים אחד עם השני אפילו בשאלה איזה צבע זה צבע, ברור שגם המשמעות תשתנה ממקום למקום.
לצבעים יש משמעות. צבעים מסמלים כל מיני דברים ויש חוקים לגביהם.
למשל בחתונה הכלה לובשת לבן. זה ברור, כולם יודעים את זה. אף אחת לא תגיע בתור אורחת החתונה כשהיא לובשת לבן כי זה התפקיד של הכלה. לבן זה טוהר, זה שכינה זה לבן. אוקיי? להבדיל ללוויה אתם תגיעו בשחור כי… ככה! למה אתם שואלים שאלות? כי שחור! כי מוות! כי עצוב! אתם לא הולכים לבוא ללוויה לבושים בצהוב זרחני נכון? טיפה כבוד.
רק שאם תלכו לחתונה בסין תראו שהכלה לובשת אדום. אדום בוהק וחזק עם קישוטי זהב בדרך כלל. ואם תלכו ללוויה בהודו, לוויה הינדית, כדאי מאוד שתלבשו לבן כי זה הצבע שלובשים בלוויות הינדיות, לבן. אל תגיעו בשחור כי זה חוצפה.
מה שכל זה אומר בתכלס זה שצבע זה עניין תרבותי. מי שגדל לתרבות שבה תמיד שחור הוא צבע של אבל ולבן הוא לחתונות יחשוב שזה ברור. ככה זה צריך להיות. זה מובן מאליו. זה לא! זו מוסכמה תרבותית שבמקומות אחרים היא שונה.
אבל בכל מקום, גם בסין וגם בהודו וגם בפתח תקווה, אם יש אור אדום ברמזור אתם תעצרו. זה גלובאלי, אדום זה עצור.
ירוק, בקשר לירוק זה טיפה פחות אחיד כי ביפן הרמזורים טיפה שונים. קודם כל הם מאוזנים, האורות הם לא אחד מעל השני אלא אחד ליד השני, כשהאדום בצד ימין. אבל יותר חשוב, אם תשאלו יפנית מה הצבעים של הרמזור, היא תגיד אדום כתום וכחול.
הם קוראים לאור שברמזור כחול. ולכן באמת גוון האור ברמזורים אצלם הוא ירוק כחלחל. אבל אין שום מדינה, ככל הידוע לי, שבה אור ברמזור שאומר עצור הוא ורוד או צהוב או סיין. לא! הוא תמיד אדום.
ואני יכול להבין מאיפה זה מגיע. להרבה צבעים אמרנו יש הרבה משמעויות, בכל מיני מקומות, אבל אם יש צבע אחד שיש לו משמעות מסוימת מאז ומתמיד זה אדום.
כי אדום הוא צבע עם משמעות עתיקה. כשאתם מסתובבים בטבע אין המון אדום. יש הרבה ירוק של צמחים וצהוב כשהם מתייבשים וחום של אדמה וכחול של שמיים ובלילה שחור. אבל אדום לא קורה הרבה, זה יחסית נדיר. זה קיים, יש פרחים מסוימים שהם אדומים ופירות אדומים והשקיעה היא לפעמים אדומה אבל יחסית לצבעים אחרים זה צבע שלא קורה הרבה.
אבל יש מצב אחד שבו אתם כן רואים אדום: אם אתם נפצעים. יורד לכם דם. פתאום על העור יש לכם אדום בוהק. זה אדום וזה כואב. ומקום אחר שבו אפשר לראות אדום זה אש. כשמשהו מתחמם עד כדי כך שהוא נהיה אדום זה סימן טוב שלא כדאי לגעת בו. ככה שבשני המקרים אדום זה אזעקה. אדום אומר משהו לא בסדר, תתרחקו!
היום זאת לא המשמעות היחידה של אדום, תשאלו את הכלות הסיניות, הן לא לבושות באדום כדי שיתרחקו מהן. אבל זאת אחת מהמשמעויות האלה. כשאתם רוצים להראות סכנה, כשאתם רוצים למשוך תשומת לב, להגיד זהירות!, אתם משתמשים באדום.
מה שמוביל אותנו לרמזורים. בלונדון, ב-1868, היה צפוף. הייתה הרבה מאוד תנועה, היו פקקים, והיו תאונות דרכים. תאונות דרכים היו בעיה קשה בעיר הזאת. וכל זה למרות שמכוניות לא היו כי לא המציאו אותן עדיין… אבל העיר הייתה מלאה בכרכרות וסוסים והולכי רגל. ומכיוון שהיה צפוף בכביש הרבה פעמים קרה שכרכרות פגעו בהולכי רגל. היה בלאגן.
אחד הצמתים הכי מרכזיים ועמוסים בעיר היה הצומת שממש ליד בנייני הפרלמנט, ליד גשר ווסטמינסטר, איפה שעומד הביג בן, וכבר אז הוא עמד שם. זה שעון מאוד, מאוד ותיק.
כל כך הרבה כרכרות ואנשים עברו שם, כל הזמן, שהיה צריך שוטר שיעמוד כל הזמן בצומת ויסמן לחלק מהכרכרות לעצור, כדי לתת לאנשים לעבור, ואז לתת להם לעבור כדי שאף אחד לא ידרוס אף אחד.
כדי לעזור לשוטר המסכן הזה העלו את הרעיון לשים במקום הזה מין שלט אוטומטי. שיהיה הרבה יותר גבוה ויסמן לאנשים מתי לנסוע ומתי לעצור.
הדבר החדש הזה נראה כמו עמוד תאורה מאוד גבוה, אבל למעלה היו לו מין זרועות. שתי זרועות כאלה שמושטות לצדדים שהיו להם שני מצבים: הן היו יכולות להיות פשוט מושטות ישר לצד כמו צלב וזה היה סימן לנוסעים לעצור. והן היו יכולות להיות מורכנות קצת כלפי מטה, באלכסון, וזה היה סימן ל: סעו! אבל בזהירות.
אבל כל זה כשיש אור. מה עושים בערב כשחשוך יותר? אז כדי שיראו את זה גם בחושך אז בנוסף לזרועות האלה הייתה גם בקצה של העמוד מנורה עם אור עם צבע מתחלף. כשהיה צריך לסמן לכרכרות לעצור האור היה אדום וכשהיה אפשר לנסוע הוא התחלף לירוק. בדיוק אותם צבעים כמו היום. זה היה, בקיצור, הרמזור הראשון בעולם. והוא השתמש באותם צבעים שאנחנו מכירים ברמזורים עד היום, אדום וירוק. הוא נראה מאוד שונה מהרמזורים של היום, כן, אבל זה מה שהוא היה. הוא לא היה אוטומטי, השוטר עדיין היה צריך לעמוד בצומת כל הזמן כדי לתפעל אותו, כדי להחליף אותו ממצב עצור למצב עבור. מאדום לירוק.
אנשים לא כל כך התרגלו לראות אותו שם. זה היה מוזר. הייתה קריקטורה שהתפרסמה בעיתון שהציגה את הרמזור הזה בתור מין שד שחור ומפחיד שעומד עם ידיים פרוסות לצדדים ועין אחת גדולה וזוהרת באמצע הראש. אבל הוא עמד לו שם והחליף לו אורות במשך פחות מחודש ואז התפוצץ.
הפנס שבראש הרמזור היה פנס גז, חשמל לא היה אז. וכנראה הייתה איזו תקלה בצינורות שהובילו את הגז אליו. היה פיצוץ שפצע את השוטר שהפעיל אותו באותו זמן, וככה במקום להיפגע בתאונת דרכים השוטר הזה היה הראשון שנפגע בתאונת רמזור.
אז הרמזור הראשון בלונדון היה גם האחרון במשך הרבה מאוד זמן. לקח יותר מ-40 שנה עד שרמזורים חזרו. בשלב הזה כבר היו בכבישים מכוניות. עגלות בלי סוסים שנסעו לא נורא מהר אבל בניגוד לסוסים מכוניות נוסעות פשוט לאן שאתה מכוון אותן.
אחד הפיצ'רים העיקריים של סוסים זה שהם לא רצים בלי מחשבה לתוך קירות או לתוך כרכרות אחרות, מה שלא נכון לגבי מכוניות, כך שבעיות התנועה היו עוד יותר חמורות ממה שהם היו קודם. חוץ מזה היה חשמל. אורות כבר לא עבדו על גז אלא על חשמל, שזה יותר אמין, אז ב-1912 המציאו מחדש בארצות הברית את הרמזור. וברמזור הזה היו שלושה אורות אדום שאומר עצור, ירוק שאומר סע ואמבר. אמבר זה משהו בין צהוב וכתום, צהוב כתמתם. וזה אומר בעיקרון: תתקדם אבל בזהירות. בפועל זה אומר סע מהר כדי להספיק את הרמזור.
אז זה כבר נשמע מאוד דומה לרמזור של היום והוא באמת היה דומה לו, לפעמים, תלוי איפה הייתם, כי הרמזורים הזה לא היו לגמרי סטנדרטיים. הם היו שונים ממקום למקום. יש סרט חינוכי שהופיע ב-1937 שמספר על הרמזורים וזה מה שהוא אומר (אודיו מהסרט באנגלית)
מה שהוא מספר זה על הפלא הטכנולוגי הזה, הרמזור, אבל הוא מספר שיש הרבה סוגים של רמזורים. יש ערים שמשתמשות ברמזורים עם שני צבעים ויש כאלה עם שלושה צבעים ויש כאלה עם ארבעה צבעים. וחוץ מזה, הוא אמנם לא מזכיר את זה בטקסט, אבל בסרטון רואים גם דוגמאות לרמזורים שבהם הסדר של האורות הוא הפוך. כלומר, האור של העצור הוא למטה והאור של הסע הוא למעלה.
אבל, לא נורא, יש מקום לאופטימיות, כי הוא מספר גם שמקווים שבמהרה בימינו, ממש בקרוב, ייצרו רמזור סטנדרטי לאומי כדי שמוקדם ככל האפשר נהגים יוכלו לנסוע מחוף לחוף ויפגשו תמיד את אותו הרמזור המוכר בכל מקום.
זה היה ב-1937 ותארו לעצמכם כמה מבלבל זה היה לנסוע ממקום למקום כשבכל עיר יש רמזורים שונים עם חוקים שונים.
ועדיין דבר אחד שהיה סטנדרטי זה שאדום היה תמיד עצור, כי אדום זה אזהרה, וירוק זה ההפך מעצור. כלומר, ירוק זה סע.
את הצבעים האלה לקחו כנראה ממערכות רכבות ששם השתמשו בהם עוד קודם. אבל עדיין, אוקיי, אז ברור למה אדום, למה דווקא ירוק?
כנראה שהסיבה שבחרו בירוק זה שהוא לא אדום. ירוק הוא הצבע הכי לא אדום שיש. כשמסתכלים על גלגל הצבעים, ירוק נמצא בדיוק מול אדום ולכן זה הצבע שיש הכי פחות סיכוי שאנשים יתבלבלו בינו לבין אדום. בכל מקרה, מאז שהיו רמזורים, ירוק קיבל את המשמעות של ההפך מאדום.
היום הרבה פעמים כשאתם רואים בעיתון נגיד שערי בורסה או שערי מטבע, אז הם מגיעים עם חיצים ירוקים ואדומים, למעלה ולמטה. ירוקים כשהם עולים, או אדומים כשהם יורדים. כי אנשים כבר רגילים, בלי שיסבירו להם שאדום זה רע, וירוק זה טוב. כלומר, אם אדום זה מסוכן, אז ירוק זה בטוח, אבל רק כשהם באים ביחד כי ירוק לבד אין לו משמעות כזאת. ירוק לבד זה לא בהכרח טוב, אבל אם הוא ליד אדום, אז אדום זה רע, ירוק זה טוב.
עכשיו, קשה לדעת האם האדום והירוק הזה זה משהו שטבוע בטבע האנושי. זה קשה להחליט בלי ניסוי פסיכולוגי ארוך טווח, עם הרבה נסיינים, שינסה להפוך את הסטנדרטים של הצבע, או שפשוט אפשר ללכת ל"עגבניות רקובות".
אם אתם קצת מתעניינים בקולנוע ובאינטרנט, אתם בטח מכירים את האתר Rotten Tomatoes, עגבניות רקובות, שעשה בטעות ניסוי פסיכולוגי המוני. האתר הזה, אם אתם לא מכירים אותו, הוא לא באמת אתר על עגבניות, זה אתר על סרטים.
זה אתר שאוסף ביקורות על סרטים, ומדרג אותם לפי אחוז הביקורות הטובות שהם קיבלו ככה שכל ביקורת חיובית על סרט, "צחקתי, בכיתי, התרגשתי, רוצו לקולנוע", מסומנת עם אייקון של עגבנייה טריה, יפה, אדומה, וביקורת שלילית, "סבלתי מכל רגע, טוב יעשה הבמאי אם יתרום את גופתו למדע, כך לפחות יביא ערך", מסומנת עם ספלאש ירוק, כלומר, עגבנייה רקובה, מעוכה.
כלומר, כשאתם מסתובבים באתר הזה, אתם מתרגלים לרצות לראות אדום. אדום מסמן משהו טוב. כמה שאתם רואים יותר אדום, הסרט יותר טוב. כמה שיותר ירוק, יותר רע. אם אתם מסתכלים על עמוד של "סרט טוב", כמו "הנסיכה הקסומה", נגיד, אתם תראו הרבה אדום.
כשאתם מסתכלים על "באטמן נגד סופרמן שחר הצדק", אתם תראו הרבה ירוק. ו… קל מאוד להשתמש באתר הזה ולהתרגל לזה, בלי לשים לב בכלל, שבעצם אתם מתנהגים הפוך ממה שאתם רגילים בדרך כלל. כי אנחנו תמיד רגילים שאדום זה רע, וירוק זה טוב. וכאן פתאום זה בדיוק ההפך. וזה לא מפריע לאתר להיות מאוד פופולארי, מיליוני אנשים משתמשים בו. כלומר, גם ההתנייה הזו של "אדום זה רע, ירוק זה טוב", גם זה עניין של הרגל. ולא כל כך קשה להרגיל אנשים אפילו למצב הפוך לגמרי, בהקשרים מסוימים.
הרגל מאוד חשוב אחר, עוסק בצבעים אחרים - ורוד וכחול. כי ורוד וכחול, כמו שאתם יודעים, הם צבעים של בנים ובנות. כולם יודעים את זה, וגם זה עניין מאוד ותיק. ורוד וכחול מקושרים לבגדים של ילדים שמופרדים לפי מגדר, עוד מזמן.
הנה לדוגמה, כבר ב-1897, בניו יורק טיימס, התפרסם מאמר בשם "המלתחה הראשונה של התינוק". ובוא נאמר ככה - "יש צורך בשש חולצות ארוגות עשויות מצמר סקסוני משובח ותריסר גרביים בגדלים שונים. אלה עשויים מצמר רך וטוב ועשויים להיות לבנים לגמרי או מקושטים בורוד וכחול. אין צבעים אחרים לתינוק קטן. הורוד נחשב בדרך כלל הצבע המיועד לבן קטן, והכחול לבת. אבל אמהות יכולות להחליט על פי…" מה קורה פה? נראה לי שיש פה טעות, כי הם כתבו שם שורוד זה של הבן, וכחול זה של הבת. אוקיי, דוגמא לא טובה. בוא ניקח מאמר אחר משנת 1904.
הוא אומר ככה - "המשי מגיע באחד משני צבעים, ורוד או כחול, שני הצבעים שאפשר לראות בדרך כלל בעריסות של תינוקות. ורוד לבנים, וכחול לילדות". גם זה הפוך. אוקיי, משהו אחר. 1918 ירחון הבית לגברות Ladies Home Journal.הוא אומר כזה דבר - "החוק המקובל הוא ורוד לבנים, וכחול לבנות. הסיבה היא שורוד, שהוא צבע עז וחזק יותר, מתאים יותר לבנים, בעוד הכחול, שהוא יותר עדין ואנין, יפה יותר על ילדה". זאת לא טעות, זאת הייתה הנורמה. ורוד לבנים, כחול לבנות. יותר נכון, זאת הייתה אחת מהנורמות. זה לא שזה היה ככה ואז איכשהו הכל התהפך, כי מאותם שנים יכולתי למצוא גם ציטוטים שאומרים את ההפך. שורוד זה צבע של בנות, וכחול זה של בנים. אז מה קרה פה?
במשך המון שנים היה נהוג שבגדים של תינוקות הם לבנים. וזהו. למה? קודם כל כי הם תינוקות, והם לא מבינים באופנה, לא אכפת להם מה מלבישים אותם. אבל חוץ מזה זה פשוט פרקטי, כי תינוקות הן גם מג'ויפים. הן מלכלכים את הבגדים שלהם, זה פשוט דבר שתינוקות עושים, אין דבר כזה תינוק נקי. ולכן את הבגדים של התינוק צריך לנקות, לכבס, שוב ושוב. ובאותו זמן לא היו ממש צבעים עמידים לבדים. אם כיבסתם בגד, חלק מהצבע ירד איתו. אז לא היה ממש טעם לתת לתינוקות בגדים צבעוניים, כי הם לא היו נשארים צבעוניים הרבה זמן. לכן הם היו פשוט לבנים.
מתישהו במאה ה-19 ההתפתחות הטכנולוגית יצרה אפשרות לבגדים עם צבעים עמידים יותר זה לא היה חייב להיות לבן לגמרי, אבל הם עדיין היו חייבים להיות צבעים בהירים. צבעים חזקים וכהים לא היו מחזיקים מעמד. אז בגדי תינוקות היו יכולים להגיע בצבעי יסוד בהירים. כלומר, זה יכול היה להיות כחול בהיר, כלומר תכלת, אדום בהיר, כלומר ורוד, וצהוב בהיר, אבל אף אחד לא רוצה להלביש תינוק בצהוב, כי אנחנו אוהבים להאמין שהבגדים שלהם לא תמיד מלאים בפיפי. אז נשארו שתי אפשרויות, ורוד ותכלת. ואתם זוכרים את מה שאמרתי על זה שבאנגלית אין תכלת, יש רק כחול? אז בכל פעם שמדברים על כחול בתור צבע לתינוקות, הם מדברים בעצם על תכלת. אז שני הצבעים לתינוקות בהתחלה לא היו ממוגדרים, לא היה שיוך שלבנים יפה יותר צבע אחד ולבנות אחר. לפעמים אמרו שכחול יפה יותר לילדים בלונדינים וורוד לברונטים. אבל במשך הזמן צמחו כמה מוסכמות לגבי איזה מהם הוא של בנים ואיזה של בנות. אבל הם היו שונים ממקום למקום. כלומר, היו מדינות וערים מסוימות שבהם מה שהיה מקובל זה שכחול זה לבנים, ובאחרות ורוד זה היה לבנים.
ב-1921 היה מאמר שדיבר על זה שיש דעות לכאן ולכאן, והם עשו סקר דעת קהל, ואמרו ששני שליש מהמשיבים אמרו שורוד מתאים יותר לבנות וכחול לבנים, ושליש את ההפך. אז לורוד לבנות היה יתרון, אבל זה ממש לא היה חד משמעי. לא היו חסרים אנשים שהעדיפו לתת ורוד לבנים.
במשך הזמן הרוב הזה גדל, והורוד בתור צבע של בנות ניצח והפך להיות הסטנדרט. החל משנות ה-40 הרבה יותר קשה למצוא ציטוטים שמדברים על ורוד בתור צבע של בנים. אבל שוב, אנחנו מדברים פה על בגדים לתינוקות, לא על שום דבר אחר. זה לא קשור בכלל לצעצועים או לבגדים של ילדים גדולים יותר, שלא לדבר על מבוגרים.
אבל מהרגע שזה התקבע בתור קידוד, ורוד זה בת, תכלת זה בן, זה התפשט. הורים שגילו אם הולכת להיות להם בת או בן, קשטו את חדר הילדים בוורוד או בכחול, בהתאם. וככה זה התפשט מבגדים לטפטים ומשם לצעצועים ולבגדים של ילדים קצת יותר גדולים, וזה הגיע, כמו שאתם יודעים, למצב שבו ורוד מקושר לגמרי לבנות.
הקישור של הצבע המסוים הזה עם נושא מסוים אחד, הוא חזק אולי יותר מכל קישור אחר, כי לרוב הצבעים יש הרבה משמעויות. ירוק הוא הצבע של "סע קדימה!" ברמזור, כן, אז ירוק זה בטיחות, אבל ירוק זה גם איכות הסביבה. וירוק זה צבע הכסף, וירוק זה דשא, וירוק זה קנאה, וירוק זה בחילה. יש הרבה מאוד משמעויות לצבע הזה, חלקם חיוביות, חלקם שליליות,
אבל ורוד? ורוד זה בנות, ורוד זה נשי. זה כמעט לא שום דבר אחר. יש מעט מאוד משמעויות אחרות שמייחסים לוורוד, אולי לפעמים זה צבע של פנתרים, אבל זהו. זה יצא גם באופן מאוד לא פרי, שהמצב היום זה לא שלבנות ורוד ולבנים כחול, אלא המצב הוא שלבנות ורוד לבנים כל היתר. בנים לא מוגבלים בצבעים. בחנויות צעצועים אפשר למצוא את המדף של הצעצועים לבנות לפי זה שהוא ורוד. כל המדפים האחרים הם בכל מיני צבעים, אבל בנות זה רק ורוד.
עכשיו, אם תשאלו את יצרני הצעצועים האלה, הם יגידו שזה לא אשמתם, הם פשוט מצייתים להכתבות של השוק, הם עשו סקר שוק, והם גילו שורוד זה פשוט הצבע שבנות הכי אוהבות. וזה נכון, הם לא משקרים. אני בטוח שאם עושים סקר בקרב ילדות על הצבע החביב עליהם, ורוד ינצח, אבל זה רק בגלל שכל החיים שלהם לימדו אותם לאהוב ורוד. זה להגיד למישהו, אתה אוהב גלידה, מה אתה אוהב? בכל מקום מקיפים אותם בורוד, ומהצד השני, הקשר הזה בין ורוד ובנות נעשה כל כך חזק שהרבה בנים, ילדים, ואפילו מבוגרים, לא היו מוכנים בשום אופן לגעת בפריט לבוש ורוד כי איכס, ורוד זה של בנות! מה ורוד עשה שכלאו אותו בתחום הצער הזה? מה ורוד אשם?
זה לא צבע רע, זה קצת מטופש העניין הזה, ואין שום דבר טבעי או מובן מאליו בזה שורוד זה של בנות, זה רק עניין של הרגל. אם הייתם גדלים במקרה בתרבות שבה ורוד זה צבע של בנים, זה מה שהייתם חושבים. אז יאללה, תלבשו מה שבא לכם.
אז, מה הייתה השאלה?
למה אדום זה עצור, ירוק זה עבור, ורוד זה בנות וכחול זה בנים? אז, אדום כי זה מסוכן, ירוק כי זה לא אדום, ורוד כי זה כמו אדום אבל בהיר יותר, וכחול כי דוברי אנגלית לא מכירים את המילה תכלת.וכולם לא באמת משנים.
זאת הייתה התשובה.
עכשיו, אני דיברתי הרבה על אדום וירוק בתור צבעים הפוכים, אבל האמת שיש מצבים שבהם זה לא עובד.
בואו נדבר על זה אחרי ההפסקה.
קריין: שלום רב חובבי פודקאסטים ותיקים, ובמיוחד מי שמתעניינים בציבוריות הישראלית, בסוגיות פוליטיות, וסוגיות מעניינות, עמוקות, שקשורות בנעשה במדינה, ודאי כבר מכירים את "הדמוקרטים" הפודקאסט של המכון הישראלי לדמוקרטיה. מי שטרם הכירו את התוכנית, בדיוק בשבילכם הבאנו את יוחנן פלסנר. שלום יוחנן.
יוחנן: שלום.
קריין: אתה נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה, ולשעבר חבר כנסת מטעם קדימה. אז ספר לנו קצת, יוחנן, על הפודקאסט שלכם, הדמוקרטים.
יוחנן: הרעיון של הפודקאסטים הוא בעצם לתת הקשר לסוגיות שהרבה פעמים נמצאות במוקד הדיון והמחלוקת הציבורית, אבל השיח ברובו הוא קצר, הוא מאוד פופוליסטי, ואנחנו נותנים הקשר במובן של מה קורה במקומות אחרים בעולם. ונותנים את כל האושר הזה של הידע, המומחיות והפרספקטיבה, כדי להשאיר את ההבנה שלנו, ואת היכולת שלנו גם לגבש מסקנות. אנחנו רואים עכשיו את המשבר של המפלגות, שיטות הבחירה של המפלגות, איך בוחרים מועמדים, יש מפלגות דיקטטוריות, יש מפלגות עם פריימריז מושחתים. אנחנו הולכים להציע בפודקאסט פרספקטיבה אחרת. איך אפשר לתקן את המפלגות ואת שיטות בחירת המועמדים, על בסיס מה שעובד ומצליח במקומות אחרים בעולם. איך זה שתמיד הנושאים שהם הכי חשובים ל-70% מהישראלים לא מטופלים, למשל שאלות של דת ומדינה, ואיך זה קשור לשיטת הבחירות שלנו, ומה האלטרנטיבות האמיתיות, שניתן לשים על השולחן, כדי לתקן את שיטת הבחירות, ולהחזיר את העוצמה למרכז, לרוב הגדול של הישראלים שרוצה למצוא את המכנה המשותף הממלכתי שמחבר בין כולנו.
קריין: מעולה. תודה רבה יוחנן. אז אתם מוזמנים להאזין לפודקאסט "הדמוקרטים". תמצאו שם אוסף אדיר של נושאים מרתקים ודיון עמוק מאוד בנושאים האלה. חפשו "הדמוקרטים" בכל אפליקציות הפודקאסטיים שאתם משתמשים בהם, או בקרו באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה, IDI.ORG.IL, וחפשו תחת קטגוריית תחומי עיסוק ומחקר את הפודקאסט "הדמוקרטים" האזנה נעימה!
דורון פישלר: היי. זאת הנקודה בפרק שבה אני עונה על שאלות שאף אחד לא שאל. אדום וירוק, אמרנו, זה הצבעים שבהם משתמשים ברמזורים, אבל לא רק שם, השתמשו בצבעים האלה גם בדברים שלא קשורים בכלל לרמזורים. למשל, נגיד אתם עומדים על החוף בלילה, ואתם רואים מולכם אור ירוק. מה זה אומר? זה אומר שיש שם ספינה, מן הסתם. אבל אתם יכולים גם לדעת לאיזה כיוון הספינה הזאת שטה. אם אתם רואים ירוק, זה אומר שהיא שטה לכיוון ימין שלכם. כי לכל הספינות יש אור ירוק בצד ימין, ואור אדום בצד שמאל. זה לא שהצד ימין שלהם הוא טוב וצד שמאל הוא רע, פשוט ככה זה מקובל, וירוק ואדום, כי אלה הצבעים שאי אפשר להתבלבל ביניהם. אלא אם כן, אתם עיוורי צבעים.
עיוורון צבעים הוא לא דבר נורא נדיר. יש אחוזים נכבדים מהאוכלוסייה שסובלים מזה, הרבה יותר גברים מאשר נשים, דרך אגב. ועיוורון צבעים בא בכל מיני סוגים. יש הרבה סוגים של עיוורון צבעים, יש הרבה דרגות חומרה של עיוורון צבעים. הסוג הכי נפוץ אבל, זה חוסר היכולת להפריד בין ירוק ואדום.
אנשים שלא רואים את ההבדל בין ירוק ואדום, למרות שהצבעים האלה כביכול אמורים להיות הכי שונים שיכולים להיות. עכשיו, אפשר לחיות טוב מאוד בלי לראות את ההבדל בין ירוק ואדום. ברמזור אפשר לראות פשוט אם נדלק האור שלמעלה או האור שלמטה. אבל יש דברים שעיוורי צבעים לא יכולים לעשות, ואחד מהם זה להתקבל לקורס טייס. יש סיפורים טראגיים כאלה, אנשים שכל חייהם רק רצו להיות טייסים בחיל האוויר, אבל לא יכלו, כי הם עיוורי צבעים. זה הדבר היחיד שמנע מהם.
עכשיו, למה עיוורי צבעים לא יכולים להיות טייסים? כי מטוסים לא מונגשים במיוחד לאנשים עם מוגבלויות, ויש שם הרבה אורות חיווי שיכולים להיות אדום או ירוק, זאת אותה נורה. וירוק אומר "הכול בסדר, סבבה, סע תמריא", ואדום אולי אומר "תשים לב למה שקורה, בגלל שאם אתה תמריא עכשיו אתה הולך למות". וזה דבר שחשוב להבחין בהבדלים האלה. ואותו דבר בזמן טיסה, כשאתם מזהים כלי טייס בלילה, שאתם רואים רק אור, מאוד חשוב שתדעו אם האור הזה הוא אדום או ירוק, כי זה אומר לכם באיזה כיוון הוא זז. אז בגלל זה, לעיוורי צבעים קשה מאוד להיות טייסים. וזה לא פייר. דרך אגב, גם עיוורים לגמרי לא מתקבלים לקורס טייס. לעומת זאת, במקומות אחרים כן מנסים להתחשב בעוורי צבעים. למשל, בכדורגל.
ההתאחדות לכדורגל הוציאה ב-2018 חוק, שאומר שאסור שקבוצה שלבושה ירוק תשחק נגד קבוצה שלבושה אדום. למה? משום שלעיוורי צבעים זה נראה אותו דבר, ונורא קשה לעקוב אחרי משחק שכולם לבושים באותו צבע. ולכן כשמכבי חיפה, שלובשת ירוק, משחקת נגד הפועל באר-שבע, שלובשת אדום, אחת מהן תצטרך להחליף את הצבעים הרגילים שלה, אחת מהן תלבש לבן.
כך שאנשים יוכלו להגיד, אוקיי, לא נהייתי טייס, אבל לפחות אני יכול להנות קצת מכדורגל.
זאת הייתה "התשובה"
את כל הפרקים של הפודקאסט הזה אתם יכולים למצוא ב ranlevi.com/theanswer או באפליקציות פודקאסטים כאלה ואחרות.
אתם יכולים לשלוח לי שאלות דרך הטופס שנמצא באתר, או בעמוד הפייסבוק שלי, דורון פישלר נגד העולם, ושם יש גם עדכונים על הרצאות שאני עושה ועל כל מיני דברים אחרים.
מפיק ועורך: דור קומץ. אביב שם טוב, סיפק תמיכה מורלית ומייעץ גם. רן לוי העורך הראשי. דני תימור המנהל העסקי.
אני דורון פישלר, להתראות.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comentários